בחופיך הנטושים יש אוויר סערה
וצמרות עצים שנדות עם רוח קרה
זיכרון צינתך מכה בפניי שוב ושוב
והלחן בשפתייך, כה נוגה ועצוב
נשכבת בחופייך, חוקרת כל גרגיר חול
מציירת שם לב גדול, עם מכחול
מדמיינת את העצב נושר ממך כמו עלים
ומציירת חיבוקים מלטפים כמו גלים
אך הבד השחור ממאן להנציח
חיוורים לעומתו צבעי הנוף החמים
ואת הלב שציירתי, כיסית בטיח
אתה לא אוהב ציורים מושלמים |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.