את שמסתכלת על כולם
לתוך תוכם
הם מסתכלים בך
לא רואים
הם מביטים בך אל עצמם
ואת רואה בם, במבושם
והם בשלהם, של כולם
מפשפשים, בחוץ בפנים
בחוץ בעיקר
כי אם מפה תצא מכוער
נחרץ גורלך, סבל בל-יתואר
על כן כל אחד בך מבט יעביר
ובמקום אל ליבך יפהפיה על הקיר
על פניו יתבונן, כי מה לו בפנים?
אך יש בך מעבר, והם לא יודעים,
כי את מתבוננת עד אחרון הרזים
חושפת סודות, שלדים מארונות
תוך מלחמת ריחות, מגוון  ניחוחות,
אנשים מגיעים, יש נשים שחוזרות
הגברים לימין, ולשמאל - הגברות
צפוף כבתוך רציף רכבות.
כמה אנשים את היום תפגשי?
אני כבר לא סופר, לא אותם,
בסוף גם את תתייאשי.
צעדים מרחיקים, התקרבה הדממה
עובדת החושך נחתמה, נעלמה החמה
נדמה כי הכל אל האופל לקח
ולא בלי סיבה רק אותנו שכח
נשארנו כאן אנו, אני, את ואני
היפה מכולן, מול איש זקן ועני.
יושב, והוזה, מדמיין, או נזכר
חזיונות של שווא, או דברים שעבר
יושב וסופר, זכרונות ושקלים
והיא מולו, כמעט מנחמת,
המראה של השירותים.