קמתי בבוקר,הדלקתי מהר תמחשב והקלדתי את החלום שהיה לי לתוך
קובץ טקסט.

המשטרה הגיעה. המשטרה אף פעם לא מגיעה לרחוב שלי למען האמת.
טוב, אולי חוץ מהפעמים שאני מזמין אותם לשבת על איזה באנג כחלק
מהשוחד של העסק המשפחתי שלי. חמולת צברי
אתם בטח יודעים איך זה. "נדב, אתה מואשם בפשע התואיל להתלוות
אלינו?". "סרטים, טוב, שיהיה, יש אוכל טוב בכלא?". הלכתי איתם.
הכל חשוך ונראה מפחיד. מצד אחד היצ'קוק מצד שני אני מתפלל
שיגאל שילון יצא עוד רגע. "אהה כן, גם גלעוז מואשם בפשע הוא
מחכה לך בתחנה".
גלעוז (הערכת המערכת - לאלו שלא מכירים הוא נקרא גל עוז אבל
אני כותב את זה מחובר...) גם מואשם איתי בפשע, טוב, לפחות
מישהו ישעשע אותי בכלא. הגעתי לשם, פעם שנייה שלי בתא מעצר,
הפעם הראשונה הייתה כשנולדתי, אל תשאלו אפילו.
"נדב! גם אותך מאשימים בפשע? מה הולך פה רחמנא ליצלן?". ת'אמת
אין לי מושג מה הולך פה. באה משטרה ומכניסה אותי לכלא. בטח
דוקטור רשע שלח להם קלטת שלי מוריד שלטים
בקדימה. "טוב תקשיבו, אנחנו לא נכניס אתכם לכלא כי זה יהיה רק
מתנה בהתחשב בעובדה שאתם לומדים בהדסים, אז מה שיקרה הוא שאתם
תהיו בתא מיוחד שאתם תהיו בו במעצר במשך
שנה, התא הזה ימוקם ליד בית ספר בכר". טוב נשמע לי בסדר, למרות
שאין לי מושג עדיין מה הולך פה. פשע? הפשע היחידי שעשיתי הוא
נצרי למשפחת עולי תימן הרחוקה, אי שם במדבר.

היה חשוך, חשוך מאוד. דממה ליד בית ספר בכר. כמה כלבים מקשקשים
בזנב ומסתכלים עלינו דרך הדלת השקופה. הדלת של התא לא נעולה
דרך אגב, כל הרעיון הוא שהמשטרה סומכת עלינו.
גל קורא לו ספר - "איך להשיג 72 בתולות בלחיצת כפתור", בזמן
שאני מזמזם לי את הלהיטים של משינה. "גל, כוס אמק ערסים
עצבניים שמטרידים זקנות מתקרבים, בוא נזדיין מפה!". "נדב...
אבל אז נפר את תנאי השחרור שלנו ואני לא רוצה לשבת בכלא, אתה
יודע כמה מחלות אפשר לקבל שם?". "אתה רוצה לחטוף מכות מערסים
עצבניים שמטרידים זקנות? התא הזה לא נעול הם יכולים להכנס!".
מיותר לציין שגלעוז השתכנע ופתחנו בריצה מטורפת לכיוון הבית
שלו. הבית שלו עבר שינוי רציני מאז הפעם האחרונה שהייתי שם וגם
כנראה שהיה איזה אירוע משפחתי, אולי ציינו את כניסתו של גל
לכלא. "אבאמא בבקשה תחביאו אותנו..." גל אמר להם. אבל אני כבר
הבנתי שלמשטרה ייקח לא יותר מכמה דקות לראות שאנחנו חסרים בתא
ולהגיע לפה.
ואכן צדקתי, אחרי איזה 10 דקות כבר שמעתי ת'סירנה בחוץ.
"לפתוח,משטרת ישראל!". "טוב מה אתם חושבים שאתם עושים,אתם
רוצים להכנס לכלא?". אני ת'אמת לא רציתי. באמת שלא רציתי. אבל
מצד שני, ממתי עוצרים אנשים על "פשע"? לפחות שיפרטו מה הפשע.
"טוב אנחנו נחזור" אמר להם גלעוז. חזרנו לתא שלנו אבל החזקנו
שם בדיוק עוד יום.
בלילה שלמחרת גל כבר סיים את הספר יותר מהר מהשלטון של אהוד
ברק ואני כבר עברתי לזמזם יוני בלוך. "פריקים סטלנים שמטרידים
אמהות!, גל בוא נזדיין מפה!". הזדיינו משם יותר מהר מהקריירה
של נינט טייב. אבל הפעם לא לבית שלו אלא התחבאנו באיזה גן
ציבורי. "נדב, נו אז מה נעשה עכשיו?". "שאלה טובה..." אמרתי
לו. הוא נרדם על המגלשה האדומה ואני הלכתי לשכב על הדשא של
הגן.

"בוקר טוב לכם". "בוקר טוב גם לך" עניתי. זה היה שוטר שנראה
בדיוק דני נוימן! "מזה אמור להיות? למה אתם לא בתא שלכם?" הוא
התחיל לצרוח. "אממ... בינגו?" אמרתי לו. גל התחיל להתפקע
מצחוק. "זה מצחיק אותך? אהה אהה מצחיק אותך? יא אשכנזי מטומטם!
בגלל אנשים כמוך אני לא ישן בלילות". טוב הדני נוימן הזה קצת
התעצבן. "חכו שנייה אני מתקשר למפקד המחוז. התקשר השוטר השמן
הזה ואני בינתיים הצעתי לגל שנברח מפה, שוב, אבל ירדנו מהרעיון
כי לא היה ממש לאן לברוח. "טוב תקשיבו, במשטרה אמרו לי שנעביר
אתכם לטירה מבודדת על צוק ההר".
לקחו אותנו לצוק ההר. המקום הזה נראה בדיוק כמו בסרט הניצוץ עם
ג'ק ניקולסון. "אסור לכם לצאת מפה במשך שנה בגלל הפשע שעשיתם,
גל אתה מקבל את שתי הקומות העליונות, נדב אתה את שתי הקומות
התחתונות. באמצע יש קומה שבה נמצא המטבח."
הלכתי לקומות שלי. היה שם ג'קוזי ע-נ-ק, מערכת סטריאו עם כל כך
הרבה דיסקים ומיטה בגודל של 34 לפחות. התחלתי לפרוק את התיק
שלי. רק עכשיו שמתי לב משום מה שיש לי תיק. היה בתיק אלכוהול
והרבה! איזה עשרה בקבוקים של וודקה, עוד מלא כוסות קטנות כאלה
לפחות חמישה סוגים של יין וקופסא מפלסטיק. משום מה, פרטי לבוש
מיותר לציין לא היו שם.
יצאתי החוצה למרפסת שלי מהקומה הכי תחתונה הנוף היה מדהים.
הסתכלתי למטה וראיתי חבורה של ילדים צורחים על כמה ילדים
אחרים. הייתי בטוח שהמקום הזה מבודד. "יא בן זונה! חכה חכה!"
צרח אחד מהם על ילד מהקבוצה השנייה. משום מה הם נראו כמו
הערסים מבית הספר שלי. פתאום צרחה איומה. מאות עטלפים התקרבו
למרפסת שלי במהירות. אחד מהם היה בגודל של מטר לפחות. כוס אמוק
זה תקוע! "גל הצילו!" התחלתי לרוץ לכיוון המעלית. לחצתי על
הכפתור כדי שהיא תפתח וכל היד שלי התמלאה בדם! דם התחיל לזרום
מהכפתור שלוחצים כדי שהמעלית תגיע. רצתי למדרגות, כל הידיים
שלי מלאות בדם. עליתי מהר. "גל! בוא נזדיין מפה המקום הזה
מכושף!". גל הסתכל עליי לרגע וצחק "טוב שמע, בימים האחרונים
אנחנו יותר מדי בורחים, המשטרה תחזיר אותנו לכלא בסוף...". "לא
אכפת לי גל בוא נעוף מפה כבר!!!".
יצאנו החוצה,פתאום את מי אני רואה מולי? את המשפחה שלי. "נדבי
מתוקי, באנו לחכות לכבוד השחרור המוקדם", אמרה אמא שלי. "אין
זמן לדיבורים בואו נעוף מפה!" אמרתי לה והתחלתי לרוץ במהירות
במדרגות המפותלות שמובילות לטירה שעל צוק ההר. "תגיד שעשית את
זה ונוותר לך אחרת אתה מת!" אמר ערס שהיה גדול ממני בראש
לפחות, כשהוא מחזיק אקדח ישן כזה ומכוון ממרחק מטר לחזה של ילד
מסכן. ערס וונאבי כזה עם קוצים, כשכל החברים של הערס עם האקדח
עומדים מולו. "אבל לא עשיתי כלום!!!" הוא אמר לו והתחיל לרוץ
במורד המדרגות. הערס עם האקדח פתח בריצה אחריו ובלי לחשוב
פעמיים ירה לכיוונו שלוש פעמים והרג אותו למרות שכבר אחרי הפעם
הראשונה הוא מת... הוא ירה לו במצח...
הערס הזה שניסה לשחק אותה ברוך גולדשטיין על סמים קשים קלט
אותי את גלעוז ואת המשפחה שלי מסתכלים עליו. "מי אתם? אתם
מתים!" והתחיל לירות עלינו את הכדורים הנותרים שלו באקדח.
הירייה הראשונה שלו הייתה לכיווני. הוא פיספס. השנייה הייתה
לכיוון של גל וגם אותה הוא פיספס אולי בגלל החושך, השלישית
והאחרונה הייתה לכיוון אבא שלי. בול פגיעה. פעם אחרונה, שאני
בורח מתא מעצר על פשע שלא עשיתי.