|
העננים האפורים התפזרו
והפכו לעבים לבנים זכים
עליהם נעים להלך.
הדמעות הניגרות היו לנהר
מקילות על דרכו הארוכה
ועוד מלאך עלה.
כל עלה הנושר בשלכת
מסתחרר ברוח חמסין,
עולה במעגלים
למרומים, מתחמם,
משנה צבעו לחום,
כאדמתו שעליה ינחת
וירמס עד אפר-
כמו נשמה אבודה. |
|
|
את יודעת, זה
שאולי היינו
אחים בגילגול
אחר לא אומר
שאסור לך
בגילגול הזה
למצוץ לי.
קומיצה, מיסטיקן
חובב וחרמן פתטי
במיוחד. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.