פנינה אל / נתחים |
כל בוקר מעט
וכל לילה בנשימות.
אני מקבלת אותך נתחים נתחים
כמו הייתי ילד קטן
השוקדים על חינוכו
בסבלנות עד אין קץ
ברעב אין סופי
אני נוגסת בפיסותיך
ברכותך
במרירות צופך
איני נרתעת מן הקושי
אף לא מן הקור
חסרת כל ערך
אולי אף הגיון
אתה נתקע בגרוני
שורט כל נימיי
מלהיט חרבך בבטני
שורפני עד בלי די
ולבסוף
מניח לי לעכל פחדיך
נכנע אל מול מחשוף פחדיי
הן גם עצביי החשופים
מעוררים בך חולשה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|