אז אלוהים לא עדי
למדתי כבר לגדול
אלוהים לא עדי
זמן של לבד, של קושי גדול

אולי רק נשימותיי היו עדי
דמעותיי, עורקיי, הורמוני גופי הגועשים...
אולי קירותיי, ומיטתי שהבליגה על אנחות...
אולי מצעי שספגו את התייפחויותיי הכבדות
ואולי רק אני,
אני, עצמי, אנוכי
אני- עדתי

כמה רציתי
כמה רציתי
אוי כמה רציתי

אז אלוהים לא עדי
ואין ניסים.
וכוכבים שנופלים לא שווים לי דבר וירח מלא זו עוד תופעה לציון
הזמן שעבר.
אין פיות,
נסיכים על סוסים,
ואין אהבות
כמו בסרטים ישנים

אבל רציתי, השתדלתי
התאמצתי חזק
חשבתי אולי-
אם אין מזל- אולי יוערך המאמץ

ואולי כמו סיפור ידוע מראש:
הדמעות נשפכו, האשליות התנפצו
התקוות נגוזו ודי.
לבי שכואב, לבי הדואב
הולך ונודם -  מתרוקן כולו מדם.

הזמן שיחלוף
העונות שיבואו
רק הם יהיו לי לאות
כי משהו לא השתנה
כאב שהיה עודנו ממשיך הוא לגאות

אז אין לי עד
גם לא מצלמה לתעד
את רגעי המכות...
הצלקות שנותרו גם הן חבויות
ואין גם למה להראות...

שבי כבר בשקט
חזרי כבר לכפור
שיידום כבר ליבך
ויחדל.
לטפח חלומות
על פיות ונסיכות
שלהן נסיכים על סוסים
אין אהבות
פשוט אין אהבות
כמו בסרטים חדשים- ישנים.