שירי גרוס / שקיעה בפסגה |
מנשקת אופק,
גוררת כסות אפורה.
רוח של פסגות,
מנהלת רומן
עם השקיעה.
בנינים מכל צד,
מכתרים את הנוף,
כולאים.
זכרון אבנים קודמות
מתחת לנעליי,
מעיר אותי,
כופה חיוך.
עייפות קלה
של סוף יום,
עוטפת,
כמו שמלת נשף חדשה.
לבסוף,
כוכב ראשון ושני,
מוכיחים אותי,
מנצנצים,
מבעד לקרן השמש
האחרונה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|