הָיָה בְּאַחֲרִית יָמַי
כִּי אֶדָּרֵשׁ וְאֶתְקָרֵא
לְפֶתַח מַלְכוּת שְׁמַיָּא
לְהָשִׁיב אֶת כְּלֵי הַמַּסָּע
שֶׁלִּוּוּנִי שָׁם לְמַטָּה
לִתֵּן הַדִּין
עַל הַקְּרִיצוֹת
עַל הָעֲוָלוֹת
וְעַל קַשִּׁיּוֹת הַלֵּב
וְהַנִּכּוּר
אוּלַי גַּם עַל ש-ִמְחָה לְאֵיד
וְעַל זְחִיחוּת
לוּ יִגָּזֵר הַפּוּר לַשְּׁאוֹל
מָה טוֹב,
נַפְשִׁי עָלַי תִּשְׁקֹט
אַךְ, אִם לְעֵדֶן אוּעַד
אֲהָהּ, אוֹ אָז
לֹא תִּצְלַח דַּרְכִּי
וְלֹא אוּכַל פָּנַי לָש-ֵאת
מוּל מוֹלִידַי, יַקִּירַי
גַּם אַחֲרֵי שְׁנוֹת מָוֶת
הֵם לֹא יֹאבוּ הַכַּר בִּבְנָם
פְּאֵר מִפְעָלָם
עֲטֶרֶת תַּפְנוּקָם
בִּגְלַל הַדַּרְכּוֹן הַפּוֹלָנִי
16/07/2005
|
