|
שנינו יושבים פה נורא מנומסים / באנו להעביר שיחה בנעימים /
נוגעים בחמימות / נזהרים עם הגבול / אבל איתך אני רוצה לשבור
את האסור.
פזמון
אני צריך לדעת איך זה לנשק אותך / אחר כך יבואו הדמעות / אני
צריך לדעת איך זה לאהוב אותך / ולהשאיר בי חלק שלם.
בית ב
וכשאת בחיי אני לוגם את הרגע לאט לאט / הוא הופך את הצבע מהכל
לכלום בשניה מרקד / ואני יושב על הספה שוב בודד
גשר
וחסר למרות יש את עצמי / ומחייך מול המראה עצבני / רוצה לשבור
את הכל ולהרכיב מחדש / כי נראה שאני עוד רכיכה בעולם. |
|
|
זה לא יגמר אם
לא תסתפר.
ק. מרכוס,
בהמלצה חמה
לקוואמי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.