וכשהוא נכנס לחדר, פתאום היא נתמלאה אור. פתאום המבט המלנכולי
הזה שלה, העיניים העצובות, הכל נתמלא שמחה. הדמעות כבר לא עמדו
בעיניה והחיוך שלה אט אט התרחב. הוא כאן, איתה. ביומולדת שלה.
ביום שהיה אמור להיות הכי מאושר בחייה והפך להלוויה. הלוויה
לקשר שלו ושלה. היא ידעה שהשמחה שלה רק זמנית, כי עוד חצי שעה
או שעה הוא ילך והכל יגמר. הם לא יתראו יותר. היא לא תוכל
לצלצל אליו כשהיא עצבנית כדי שירגיע אותה, או כשהיא פוחדת כדי
שיעלים את הפחד. לא יהיה יותר מי שיחבק אותה ויתן לה להרגיש
הכי בטוחה בעולם, הכי מוגנת ואהובה, כמו שרק הוא יודע. הכל
יגמר אחרי היומולדת הזאת.
אבל ברגע שהוא נכנס הכל התמוגג, נעלם כלא היה. כל מה שידעה זה
שהוא כאן, יושב לידה, והיא ידעה - שגם לו זה לא קל.
היא לא היתה בטוחה איך להתנהג לידו. הרי אסור לה לשים עליו את
הראש, אסור לה לחבק אותו חזק חזק כמו שהיא אוהבת. כל מה שהיה
ביניהם תם, והגבולות היו דיי ברורים. אז הם דיברו קצת. וצחקו.
אבל עדיין, הריחוק הורגש והקפיא את נשמתה. המאמי שלי, חשבה
לעצמה, נלחמתי בשבילו כל כך הרבה. וכאן הכל נגמר? כאן אני
אמורה להרים ידיים אחרי שנתיים וחצי כל כך קשות? אחרי כל כך
הרבה דמעות, מלחמות, שלא לדבר על המאמצים?
אבל היא ניסתה להבין, באמת שניסתה. כי ידעה שהוא לעולם לא יפגע
בה בכוונה, אלא רק אם אין ברירה, וידעה שגם הוא, המאמין כל כך
באלוהים, לא אוהב להפר הבטחות. הרי הבטיח שלא יעזוב אותה יותר,
לעולם... ועזב. היא ידעה שהקיום שלה בחייו מפריע לחברה שלו,
שהיא מקנאה לו ועושה לו פרצופים, ולא רצתה להיות הסיבה שהם
יריבו או יפרדו. גם הוא לא רצה. והוא החליט.
אחרי עשרים דקות הוא קם "יאללה.." אמר "יש לי מחר אימון
כדורגל. אני חייב ללכת" וכמו תמיד כשעמד ללכת כשהיה אצלה בחדר,
אמרה לו "אל תלך... נו, תישאר..." אבל הוא החליט לעזוב. הוא
נתן לה חיבוק גדול גדול, והיא נשקה לו ללחי. חשבה שזו כנראה
הפעם האחרונה שהיא עושה את זה. וכשראתה אותו מתרחק לכיוון
היציאה, הכאב השתרש לה עמוק בלב. היא הרגישה את הלב שלה אט אט
נשבר. את הדמעות שלה מאיימות לצאת בפרעות מארובות עיניה. זהו,
הוא הלך. מה, כל כך מהר? ושוב הדאון התחיל אצלה. כמו רעל
שהתפשט ממרכז ליבה אל שאר גופה במהירות בזק ואיים להמית אותה
תוך כמה רגעים. ומעין אומרת לה "מה יש לך? חייכי! זה היומולדת
שלך!" והיא גיחכה לעצמה "איזו יומולדת... ממש הלוויה".
ואז זה נגמר.
לאחד שעזב, תמיד תדע
שיש מישהי שאוהבת אותך כל כך
יש מישהי שתמיד תהיה שם בשבילך
יש מישהי שלעולם לא תשכח...
אני כאן. לנצח. |
