מדן נריה / צב קריעה |
על ביטחונו מאד הקפיד,
החל פתאום - על-פי עדות -
לנהוג בדרך התאבדות.
רעו הטוב - שבו בטח -
השיא עצות וכך פתח:
"רגליו של צב הן תקוות-שווא בהיותן בחוץ,
גם מסכנות הן את חייו כי לא יידע לרוץ;
שקל הצב את המצב וחיש הורה לקצוץ רגליו;
אולם הרע לא הרפה:
"זנב בולט הוא סתם חרפה!"
ולא המתין הצב עד בוש -
אחר זנבו בא תור הראש!
וזהו המצב עכשיו:
סיר מהביל ובו מרק שלצב
ידידו היועץ לוקק שפתיו
כשעל פניו חיוך רחב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|