פעם, חשבתי שיש בך הכל,
בעיניך היה ים כחול...
ים שלא קיים,
ים שרק אני רואה מרוב אהבה כלפיך.
כשמשהו קורה,
אתה לא צריך להגיד
אני רואה זאת...
בעיניך,
במעשיך,
ובקולך.
לכל דבר יש משמעות ולפעמים רק אני רואה אותה...

באחד הימים, לאחרונה,
כאשר הסתכלתי שוב בים,
הוא הפך לאפור וקודר.
אולי זה בגלל הכאב אצלי בלב...
אולי זה בגלל שהשתנית...
או אולי זה בגלל שהים נעלם אט אט
ועוד מעט לא יישאר לו זכר,
כשאסתכל בעיניך אראה עיניים פשוטות,
עם המון טינה, שנאה,
אבל סתם עיניים...
כאילו בלי משמעות...