היום הזה שונה לי,
היום הזה עצוב
חם בחוץ, אבל הלב הוא ששרוף
גם אלוהים מביט מעל
ומתחשק לו כבר לבכות
כי הולכת ודועכת
האהבה הזאת.
והדקות עוברות.
והחיים זורמים.
וגם הרגל של אהבה
הופך נמאס קצת לפעמים
וכל דבר שטוב, סופו להיגמר
וכל דבר שרע, אותו דבר גם כן...
הלב בפנים יודע
אך הראש אוטם אוזניים
הוא בועט וצורח
כי אוהב הוא עד שמיים
להרבה הכל להיפך -
והלב הוא שמכחיש
אך אצלי הלב קריר לו
והראש הוא שהרגיש
מי יודע מה עושים,
מה נכון ומה טעות?
מי יכול להבטיח
שבחירתי איננה שטות?
אלוהים שגם דומע,
אל תנטוש אותי עכשיו.
כי הלב שלי יודע,
אך הראש עוד מאוהב...
אהבה מתוך הרגל,
יש דבר יותר עצוב מזה?
