יום שבת בבוקר, עוד לא פתחתי את העיניים וכבר אני מקבלת טלפון
ממספר חסוי.
- "הלו?!" אני עונה בתשישות של הבוקר.
- "כיפה'לה אחותי, שופים בופים קטעים וסחתיינים, יאללה יש
שאכטה! את באה?"
- "מה? מי זה?" אני שואלת את הקול שמדבר איתי בהכי סאטלה
בעולם. הרי זה נורא ברור שמישהו יתקשר אלייך בשבת בבוקר ויזמין
אותך לשאכטה, רק מנייאקים עושים קפיצות בבוקר!
- "כיפה'לה את לא מזהה אותי? קשר של שנים, טלפונים, שאכטת
מסיבות, בלונים בצורות של חיות, מה קרה? שכחת אותי? זה
אלוהים!" הוא עונה.
- "אהה כן אחי, מה ניינים?" אני אומרת לו עם חיוך על הפנים.
- "ואללה, קיצר אנחנו בפאב בגן עדן פיתוח, קפצי לפה."

אני כמובן קופצת על המציאה, נכנסת לאוטו שלי, מתניעה ונוסעת.
מגיעה לפאב - "השמיים הם הבוף" ונכנסת.
בפנים אני מזהה את אלוהים ישר. יושב על הבר, חליפה של ארמני,
ג'וינט קינג סייז מניירות תות ולידו באנג בצורה של תיבת נוח.

- "וואללה אלוהים אחי, איך היה הפאנקייק?" אני שואלת.
- "וואללה אחותי הולך טוב עם סירופ מייפל."

שנינו צוחקים, הוא מפיל ראש ומביא לי גם.
לפרוטוקול אני חייבת לציין שכשמדובר על סמים מאלוהים, אין כמו
חום האלים, חשיש שחור, קשה כמו בגרות 5 יחידות בפיסיקה, ריח של
מרק עוף זך ומפיל כמו שוט אבסינט 4 שוטים ייגר ו-2 וחצי ליטר
בירה.

אחרי איזה 476 ראשים, אנחנו כבר לא יכולים לפתוח את העיניים.
אלי (שם קיצור לאלוהים) מתחיל להעלות זכרונות מלפני 2000 שנה.

- "כיפה'לה, סיפרתי לך אי פעם את הסיפור של בריאת העולם?"
- "ואללה כן אלי."
-"אהה... טוב אז אני אספר לך שוב."

- "בראשית בראתי את השמים ואת הארץ והארץ הייתה ג'יפה מהלכת
ולא היה חשמל אז גם היה חושך לא נורמלי ואני כמו מניאק ריחפתי
על פני המים בעוד שיצורים נחותים כמוכם הלכתם ברגל ונתקעתם
בדברים.
"ואז אמרתי: ויהי אור! והאור לא נדלק. אז אמרתי שוב: ויהי אור!
והמניאקים מאחורי הקלעים לא הפעילו את התאורה אז הייתי צריך
ללכת מאחורי המסך הזה של התוהו ובוהו לכסח לאיזה תאורן את
הצורה עד שהוא נזכר שהוא צריך להדליק את האור כשאני אומר ויהי
אור!
ואז... היה אור.
ואז בגלל שאני מגניב ובאתי לפה ראשון לקחתי את הזכות לקרוא
לאור - אור, ולחושך - ממ... חושך!
אחרי כל המאמץ הזה של אור חושך ומכות לתאורן הייתי עייף אז
הלכתי להפיל שני ראשים ופתאום היה ערב ואז בוקר - יום אחד.
קמתי בבוקר, צחצחתי את השיניים הלבנות שלי והלכתי לעבודה.
ועשיתי את הרקיע (לא, סוטים שכמותכם לא ככה...) והבדלתי בין
המים שלמטה למים שלמעלה, ואז איכשהו באופן מסתורי הלכתי שוב
לעשות שני ראשים וכשחזרתי... פתאום שוב ערב ושוב בוקר - יום
שני.
הפעם אמרתי לעצמי שאת היום הזה אני לא אבזבז, קמתי על צד ימין
וזה יום יפה לברוא משו חיוני ושימושי.
אז רק הרמתי את האצבע ופתאום נהיה פה איזה גוש חום ולא זה לא
היה היבשה או ארץ זה היה החשיש הידוע שלי - חום האלים. אבל,
החלטתי שזה לא מספיק ושצריך איזה לוגו של סטלנים אז אמרתי:
תדשא הארץ דשא, עשב מזריע זרע... וככה בעצם נוצרה הגאנג'ה
האיכותית שלי שכיום נקראת - גינת הירק של אלי. ואז כהרגלי
הלכתי לעשות... כן כולכם כבר יודעים, שני ראשים וכנראה שזה כבר
הפך לנורמה כי שחזרתי היה כבר ערב ואז בוקר - יום שלישי.
מממ... ת'אמת מה קרה ביום השלישי אני לא כל כך זוכר כי את הרגל
השני ראשים העברתי לבוקר, רק שהיה ערב והיה בוקר יום רביעי
פתאום נהייתה לי שמש בעיניים אז גם בראתי את המשקפי שמש של
ארמני שלי שזה בריאה מאוד מעייפת אז חזרתי למיטה והיה ערב והיה
בוקר - יום חמישי.
ביום החמישי, נהייתי רעב, כן זה די מתיש לברוא את העולם, עברו
חמישה ימים והדבר היחיד שהיה לי למאנצ'ס זה דשא, מה אני עז?!
אז בעזרת כוח המחשבה בראתי את העוף, התפוחי אדמה, דגי סלמון,
קוויאר, סלט חסה מעודן, רוטב פטריות עסיסי, סטייק אנטריקוט 500
גרם, קצת פטרוזיליה מעל, אורז לבן, עוגת גבינה עם תותים וקצפת
לקינוח וכמובן כוס יין לבן חצי יבש של יקבי רמת הגולן.
אחרי ארוחה שכזאת עישנתי סיגרייה תוצרת חוץ וצללתי למיטה
וכמובן שמעתי את המשפט שאני כל כך אוהב: ויהי ערב ויהי בוקר -
יום שישי.
יום שישי, היה היום האהוב עליי! ביום הזה בראתי לי חברה
אנושית.
אדם וחווה, חברי ילדות. אדם חרמן לא קטן רדף כל היום אחרי חווה
שגם היא ניפומנית בהכחשה, שניהם עברו על האיסור שלי אחרי שהנחש
הבן זונה פיתה את חווה התמימה לאכול את התפוח שאני בפירוש
אמרתי לה לא לגעת בו כי זה אומר שאני אצטרך לקנות עכשיו בגדים
לשני הטיפשים שמתרוצצים כל היום בגן עדן עירומים כביום בריאתם
מהכסף שאין לי בכרטיס אשראי שהוא בכלל במינוס 500 שקל שהוצאתי
על קילו של גינת הירק של אלי.
כמובן זה לא הספיק, לא מספיק הכלבה הקטנה אכלה מהתפוח הייתה
חייבת לקרוא לאדם החרמן הקטן לאכול גם, בסוף יצא שאני צריך
ללכת לקנות לשני האידיוטים בגדים בקרוקר כי שני הסתומים רוצים
ללבוש מותגים, ואני? אני נראה כמו ילד מהשוק! אבל, אחרי
שהתרוצצתי כל היום בקניון לקנות למפגרים את בגדי המלך החדשים,
הגיע שוב המשפט האהוב עליי - ואז כמו בכל יום, היה ערב,
החולירות הלכו לישון וכמובן בוקר - יום שבת!
יום שבת היה יום מיוחד בשבילי, החלטתי לקחת חופשה.
אני ישנתי כמו מנייאק עד אחרי צהריים, ושקמתי כמובן שני ראשים
והיה ערב והיה בוקר - יום ראשון, והכול מ-ה-ת-ח-ל-ה."

מחיאות כפיים נשמעו מהיושבים בפאב.
הרעש של כולם העיר אותי וכשפתחתי את העיניים ראיתי מולי את
אלוהים משתחווה ליושבים בפאב.
- "אהה זהו נגמר הסיפור?" שאלתי אותו.
- "כן כיפה'לה, רוצה עוד ראש?"
- "ואללה למה לא אלי?! תגיד יש לך גינת הירק של אלי או חום
האלים?"
- "ואללה אחותי, אפשר לעשות גינת-אל, בץ כייפת."
- "מתאים בן-אדם." אני עונה לו.
- "אני לא בן-אדם, אדם הוא הבן שלי."
- "אהה נכון סליחה אחי."
אלוהים מכין לו ראש ונותן לי גם.
אחרי איזה 639 ראשים גיליתי שמה שנותן לך כנפיים זה לא רד בול,
והבנתי את המשפט -
"Why drink & drive if you can smoke and fly"
ולפני שהספקתי להתעופף משם אלוהים פתח את הפה ואמר:
- "כיפה'לה, סיפרתי לך אי פעם את הסיפור של בריאת העולם?"
- "ואללה כן אלי." עניתי לו.
- "אהה... טוב אז אני אספר לך שוב."

"בראשית בראתי את השמיים ואת הארץ..."