אתמול קמתי מוקדם בבוקר, אחרי שהנודניק לא הפסיק לנדנד.
שוב פעם באיחור, ספק רב מוטל בערנותי, בלעתי קפה חם, ורצתי
למכונית הקרה,
השיניים כועסות על חוסר תשומת הלב, אבל צחצוח הבוקר כבר נראה
לי כמו מותרות.
הפקקים של הבוקר נותנים לי שהות להתעורר, להתגלח, לשמוע קצת
חדשות, עדכונים, ברקע קללות, צפצופים, חיתוכים מצד הנהג המצוי
בכביש הישראלי .
הגעתי לעבודה באיחור קל.
אותה עבודה כבר עשר שנים.
מדבר עם אותם אנשים, אוכל את אותו האוכל, אותו הטעם נשאר בפה,
אחרי זה הולך לבנק, מפקיד משכורת או מושך מזומנים אצל אותו
פקיד, רואה אותם אנשים, מריח אותו ריח,
מגיע הביתה, מתקלח, נותן למים לשטוף את היום ממני, אוכל משהו,
לוקח ספר וקורא, עד שים של שינה מטביע אותי בגלים של שכחה.
היום עשיתי כמעט אותם הדברים, אבל היום נראה לגמרי אחרת, במקום
לקרוא על החיים בספר, הזמנתי אותם לביקור. אני אפילו לא יודע
איך להסביר את זה יותר טוב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.