רגשות בתוך סירות נייר
שטובעות בתוך הגלים, ומילים-
שנהפכות לסתם עוד כתמים של דיו,
כל מה שעכשיו נשאר
זה רק צל ערפילי של חורף,
ולחישות של ים שנבלעות בתוך
שתיקה פסטורלית ואור.

זיכרונות מפלט עם קצת
זכוכיות ומזרקים,
טביעות רגליים שמעטרות את החוף
ושברים חדים של צדפים,
ושמש שמתפזרת לאלפי חלקיקים על המים,
וריח של כביסה מחלחל לתודעה, ושמים-
אולי אין כבר בשביל מה להישאר.

אבל החיפוש אחר ארץ לעולם-לא
יכול לחכות גם למחר,
ובשקיעה שחומקת דרך
תריסים סגורים ובטון,
הזמן כל כך יקר,
והוא נוזל לי מבין העיניים-
אני לא ילדה נצחית
וכבר מאוחר.