לפעמים נדמה לי
שמראה חד כיוונית חוצצת ביני לבין העולם
שאני יושב בתוך חדר מוקף חלונות זכוכית
שמח למראם של אנשים הבאים לקראתי
מחייכים לעברי
מנופפים את ידם לשלום
רק בשביל להתאכזב כל פעם מחדש ולגלות
שבעצמם הם מביטים
מחייכים בכדי לוודא ששיניהם נקיות
מרימים ידם בכדי לסדר את שערם.
וזה בסדר.
ולפעמים נדמה שהמראה החליפה כיוון
שלכל מקום אליו אני פונה
רק את עצמי אני רואה.
וזה עדיין בסדר.
ולפעמים אני חושב עלייך
יושבת בחדר מזכוכית משלך
מביטה בי
שמחה לקראתי
מחייכת לחיוכיי
מנופפת ידך לשלום רק בשביל לגלות
שבעצמי אני מביט, שבך איני מבחין.
והמחשבה הזו היא בלתי נסבלת,
מרסקת, משתקת. |
