ראיתי אותך, חוזר
בעמידה זקופה, לקראתי,
רצתי, לעברך
למרחב בעל שדות לבנים
ואתה נשארת אבל
על ניגון של אהבה מנגד.

עמדתי בפתח.
ניסיתי לחמם את מכאובך,
את אותו חלום, שחלמנו יחד
פעם.
מזמן לזמן.
בו עיניך היו צוחקות,
מבקשות אהבה
ועכשיו.
מה נשאר ממך.
אדיש, גאה לא מבקש אהבה.
עיניך אחרות. דועכות למראה פניי,
מה נותר להן לבקש עוד?
סליחה, משאלה,
אך לא.
לא עוד אהבה.

מי שתבחר.
בשבילי, תן לה אושר.
שהיה, שהיה שלי.
ושתראה אותך זקוף, חוזר לקראתה.
מסור לה את אהבתך.
שהייתה, שהייתה שלי.
מסור לה את מכאובך, את כל החלומות.
מזמן לזמן, הדלק נר לכבודי,
אולי כוכב.
כי אתה כל מה שנשאר לי.
רק לעכשיו.