זה מדהים, את יודעת, איך שדברים קטנים שעוברים במהלך היום
גורמים לך לחשוב פתאום על החלטות או חוויות שכנראה ילוו אותנו
כל חיינו במחשבה אם עשינו את הדבר הנכון או לא... איך דבר קטן
כמו צפייה בקטע מסויים בסרט גורם לך לפלאשבק עצבני... משהו
כמו... אוגוסט 98'... אין סיכוי בחיים שאני אשכח את החודש הזה,
כנראה כמו שאין סיכוי שאת תשכחי אותו... הרי דיברנו על אוגוסט
כל כך הרבה פעמים, החיוך ששמעתי בקול שלך דרך הטלפון והשתיקה
שבאה אחריו... הסימנים האלה שגם את זוכרת, וכנראה ילוו ומלווים
גם אותך הרבה מעבר לסיפור של קיץ, אולי אני אקרא לזה  דרמת
קיץ, זה בדיוק מה שאנחנו זוכרים, שנינו... מדהים איך לכל
זיכרון יש את הריחות והמוסיקה שלו, את הסיפור שלנו אני יכול
לספר דרך אלבומים שהתנגנו ברקע, דרך הלהיטים של התקופה, אחרי
הכל, המוסיקה היה הדבר הזה שקירב אותנו, מעבר לזה, אף אחד לא
דיבר את השפה שלו כשהיינו ביחד, אני עם החוסר בשפת האם שלך
ואת, בלי שום מילה בעברית... מדהים... נתנו פשוט למוסיקה
לדבר...

כנראה הכל התחיל עם מר קייב, ששר על ההיא שהוא חיפש כל החיים
שלו, באותו דיסק גם נכנסת לחיי, חייכנית, הגעת כדי לראות מה זו
חתונה יהודית בארץ, נשארת אצלי שבוע, אוגוסט 98', ארבעה חודשים
לפני הגיוס שלי, בנוב' 98' כבר הייתי על ירוק, את היית כבר
רחוקה... אבל עדיין שולחת אותות חיים מפעם לפעם, דרך מכתבים,
הסיגריות שהשארת לי, הסוג הזה שלא ניתן להשיג בארץ, גאוליסוס
אדום, כשעוד הרגשנו שלעשן נותן משהו... מלבד ריאות מפוחמות...

כנראה ניתחנו את זה כבר כל כך הרבה פעמים, את הולכת ממני
וחוזרת לחיי עם השנים, הטלפונים שאת מרימה לפעמים, הטלפונים
שאני מתקשר אלייך, הטלפון הזה לפני שנה שבו בכית לי בטלפון
ואמרת שאת לא יכולה בלעדיי, והטלפון אחרי יומיים שאומר שהקשר
הזה לא ייתכן... קשה מדי, שני לבבות סגפנים, משחקים בלהיות
קרובים, ועדיין מפרידים בינינו ים, מרחק, וחוסר וודאות...

אחרי שנסעת התחשק לי לשמוע ישראלי, רק ישראלי, קניתי את
היהודים הראשון. כמוהם, חיפשתי תשובה לשאלות, לא ממש מצאתי,
מצאתי את זה יותר ביו-2, מי ירכב על הסוסים הפראיים שלך... את
מסוכנת כי את לא יודעת מה את רוצה... מאי 99', אני מקבל גלויה
מירושלים, את כאן... הגעת להיות או-פר או איך שלא קוראים לזה
במשפחה בירושלים, אני מגיע הביתה מהצבא, פושט מדים ונוסע
לירושלים, רק כדי לגלות שיש לך שם חבר... רק כדי לגלות
שהתגעגעת... הפסקול שנתת לי, של רומיאו ויוליה... מצחיק... לא
יודע עד עכשיו אם זה היה ציניות או מה שלא יהיה...

ושוב, הסיגריות האדומות, המבט שלך, החיוך הזה שאומר, כמה טוב
לראות אותך אבל אתה יודע שאני לא כאן בשבילך... גם... אבל לא
רק... יוסי אלפנט שר את זה פעם - תכניסי לך לראש... חזק
ובפטיש... זה מה שהייתי צריך לעשות... להבין שאת לא שלי...

חצי שנה של בילויים... וחזרת לארץ שלך... מכתבים וקשר נחמד,
געגועים, כשאני חושב על זה... את הראשונה שגרמה לי לכתוב...
לבכות ולרחם על עצמי... ארבע שנים אחרי הקיץ ההוא לא רציתי אף
אחת... כנראה שקוראים לזה אהבה... לא ראיתי אף אחת יותר מושלמת
ממך... כן... טוב...

הזמן טס, קורס קצינים, גדוד, הישראלית שוב אצלי על הגובה,
הנטאשות לוקחות אותי לאיזו אהבה ישנה ברכבת תחתית שחוצה
בלונדון איזושהי כיכר... ושנתיים לא שמעתי ממך... שמעתי שיש לך
חבר... סיבה מספיק טובה לא לשלוח מכתב... כשקיבלתי את התפקיד
בדרום קיבלתי מכתב ראשון ממך אחרי שנתיים... התגעגעת... לא
לכעוס עלייך... תשמחי לשמוע ממני...

אחרי זה התחילו האימיילים... וכמו גפרור... הרגשות חזרו בדיוק
ברגע שהקשר חזר להיות רצוף... פשוט נדלקתי מחדש... עדיין לא
מצאתי מישהי כמוך... מר קייב שוב שיחק לי עם השירים שלו, לו
ריד שר על ברלין... ואני מת לשיר איתו כי את שם... בברלין...
רק שהוא שר על חומה... ואני שר על ים... וקילומטרים.

אחרי זה ההחלטה שלך לבוא לארץ... אליי... ואני שומע את כל
היופי ששנות השישים יכלו לתת... אול יו ניד איס לאב... והמילים
האלה בטלפון... נראה מה יהיה... אני מתגעגעת ורוצה שזה ילך
בינינו... פורטיסהד עם גלורי בוקס... אונלי יו... והלב שיוצא
מתוך ההקפאה שלו שוב...

רדיוהד תמיד שרים לי על ההוא שעושה את זה לעצמו וזה מה שכואב,
כנראה שזה מה שהיה... לא יכלתי שתבואי, בדיוק החלמתי והייתי
חייב לחזור לצבא, שנה שנייה בקבע... קיבלתי את התפקיד שחלמתי
עליו שנתיים... ואת לא יכולת להגיע... ההבנה שהקשר הזה לא יוכל
להפוך לרומנטי, שאפילו לא ננסה, שלא ניתן לזה סיכוי... הבכי
שלך... כמו תמיד שבר אותי... כמו תמיד... את הראשונה שהצליחה
להסיר ממני כל כך הרבה מחסומים...

I hope somaday you'll have a beutifull life 'I know you'll
be the sun' in somebody else's sky... but why... why... why
can't it be mine?

זה הדבר היחידי שאם תקראי תוכלי להבין... זה הדבר היחידי
שהייתי רוצה שתביני...

נחזור לתחילת המכתב... הפלאשבקים...

היום ראיתי סרט, לחפש את איימי, משהו חמוד ביותר של קווין
סמית' ושם הוא מדבר על ההיא שהוא ידע שהיא האחת... פעם בחיים
הוא אמר, פעם בחיים יוצא לך לפגוש את ההיא שאתה יודע שהיא
האחת.... אני לא יודע אם זו את... אני יודע שלא ממש ניסינו
לבדוק את זה...

לפני שבוע קיבלתי ממך אס אמ אס כשהייתי במילואים, אמרת שאת
דואגת לי... שאני אזהר... אחרי זה דיברנו ואמרתי שאולי אני
אגיע לברלין, הפיקסיז מתאחדים... אולי נתאחד גם אנחנו...

היי, ניסיתי למצוא אותך... אנחנו כבולים... זה מה שהם אומרים
בכל אופן... כנראה שזה נכון...


(נכתב במקור במאי 2004, כשהפיקסיז עדיין הופיעו באירופה)...