נפער פיה שוב ושוב
קוברת בתוכה,
לוקחת לעצמה
את אלו שלא שלה,
מקוננת על אובדן
בכיה של האדמה...
והרוח סוחפת עפר
של גוף שהיה,
והנפש עוד ישנה
ותישמר לעולם,
כשמקוננת על אובדן
בכיה של האדמה...
והירח והכוכבים עדים
לבכי כל האוהבים,
אלו שלעולם זוכרים
אלו שלעולם כואבים,
בעודה מקוננת על אובדן
בכיה של האדמה...
מוקדש לזכרה של מלי רייכמן |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.