אני מודה. הפעם זה אני.
אחרי כל השירים המזויינים על הבחורות הרעות
הפעם אני הייתי הבנזונה.
והיא לא הבינה קצת גמגמה. לך ספר לה שאני המצאתי
את הגמגום והמבט המיוסר.
נראיתי מבין ועצוב בשבילה ובשבילנו
ולא התכוונתי למילה שאמרתי, אבל אני כבר למדתי שככה עושים.
מבט לרצפה והסבר שקט מלא רצון טוב להישאר ידידים
מחקה בצורה מופלאה את כל אותן שלמדתי לשנוא.
וכל מה שאמרה ידעתי שתגיד ולכל כבר הייתה לי תשובה
ופתאום הבנתי שאולי זה עדיף להפסיק לסבול ולהתחיל להעיף.



עדיין מחפש את האומץ להיות בנזונה. בנזונה אמיתי.