לוליטה, הוי לוליטה שלי
הרסתני
מקבורה אל שבירה
אני האת, אני לא אני בניביי
לוליטה, הוי לוליטה שלי
בספרי הבולים של צעירותי
ופנייך על כל מכתב ומכתב
שאשלח בין חרבות לבי
שימי יד בוערת
עוטה צמידי הגנדרנות
על חזי
הוי לוליטה, הוי לוליטה שלי
ההיית או חלמתי כל בוקר יומי
עם שחר
וליל ועוד ליל
שמיכת תנחומיי
וסירבת להיות בעיניי
אלא צדף זרוק על החוף
אלא דיו מילותיי
וחוליי הקודח
שורט את זרועות הלובן
וסביבי חלולים, חלולים
וגזעי האמת ביער הזה
הם תלויים בתוכי.
אני ציפור, אני ציפור שיר
אני ורד נייר
הוי לוליטה, לוליטה שלי
בין שדייך תוכלי להזות על גבי חלבך
ואני הזקן וקמטיי על עורך העכור, הצחור, הרוחש
נביאי ההווה שוב בוכים בשבילי הוורידים
מוליכים עפעפייך
קלידי הפסנתר
מנגנים את תווי סיוטייך
הוי לוליטה, לוליטה שלי
נשכי בשרי עד זוב דם
והיית שוב חווה
אלוהים הנחש
ואני האדם
לקה אדומה לציפורנייך
ושמלת הערב עומדת
בתוך ארונך
ופשטת עורך מעליי
והיית שוב תינוקת
ואני האנס הסוטה
תני ידך יפייפיה
ואשק לכתפייך
אקרע מעלייך את עול הציפור השחורה
לחשושיי כישופך
מעוותים את מראות הזיוף
הוי לוליטה, הוי לוליטה שלי
ניבייך חיים את חמצן גרוני
ואינך אלא אשת סודי
בתוכי
הזיות חיוכך משכיחים את עצמי
ממני
ואלך עתה
ואת תהיי
נשיקת כוויה על שפתיי
כנוזל עורקיי
כחנק חיי
כדמי.

שיר ישן