סיוון גלבאום / הפרי האסור |
כמה רציתי, באמת, לקלף אותך.
שכבה אחר שכבה,
אם רק היית מרשה לי,
הייתי עושה זאת ברוך של אם אוהבת,
מחכה בציפייה להגיע לפרותיך המתוקים
אך לא הייתי נוגסת בהם.
הייתי נוטעת אותם בערוגה שלי,
ומטפלת בהם,
עד שהיו הופכים לעץ שלך,שלנו.
ואז רק
הייתי קוטפת, מרשה לעצמי להתענג עליהם.
ולך-
להמשיך ולפרוח...
בנתיים,הערוגה שלי שוממת.
ואתה הפרי הכי רחוק, בלתי מושג ובודד בכל העולם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|