כשהוא כבר היה ממש שיכור, ושנינו עדיין לא רצינו לקום מהבר
וללכת, הוא התחיל להסביר לי על תיאורית הגלגולים שלו.
הוא הסביר לי שבגלגול הראשון שלנו אנחנו כולנו מתחילים בצורת
החיים הנמוכה ביותר שקיימת, שהיא האדם.
כי אין דבר יותר נמוך מאנושיות.

כך, שבעצם, כעת אנו חווים הכל לראשונה. ולכן זה כל כך כואב.
וכשנהיה אבנים או אצות ים כבר נהיה מנוסים באהבה ואכזבה.
וזה יכאב פחות.
וכשנהיה ארנבת או אוגר כבר נהיה דור שלישי לטעויות של עצמנו.

ואז הוא הקיא ואני שילמתי וסחבתי אותו למכונית שלי, והסעתי
אותו הביתה.