ככה היא מופיעה מלאת ביטחון,
כולם מסביבה נעטפים בשיריון.
כאילו היא חיה לה בתוך חלום,
אך אצלי בלב אין לה מקום.
חיוכים מאולצים אין מה לעשות,
כי את המוניטין צריך לבנות,
תמיד באמצע - במרכז,
ככה היא אישה פגז.
איך שהכל אצלה מתקתק כמו שעון,
זה משאיר אותי חסרת היגיון,
זה לא כל כך נעים להגיד, להודות,
אך מי לעזאזל ירצה איתה לנצח להיות?
אולי זה טוב לאירועים
אך למי יש כוח להסתכל לבפנים?
לא בן לא בת, שום סוג של דבר.
חתיכת מאובן יושב לו בפינה,
פחות זוהר ופחות מורגש,
לו יש יותר להציע מאשר לך,
חסידה ריקה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.