הם באים אליי...
מריחים את הכאב ואת הפחד.
נשענים, נותנים כתף ותומכים בי.
אין בי יותר מדי לתת עכשיו, אך הם לא מוותרים עליי.
קוראים לי להפסיק לדמוע ולהמשיך הלאה.
לתת לזכרונות לשקוע... לחתיכות הלב שנטמנו באדמה לנוח.
ואני מנסה לאחות את הקרעים שבתוכי.
לתפור טלאים של אהבות חדשות.
ללכת לישון בלי לבכות.
מוקדש לבלונדי ולסבתא... באהבה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.