הוא ישב מולה... מביט בה... מאוהב בה לחלוטין...
היא ישבה מולו, חושבת על מה הוא חושב ולא יותר מזה... היא
פחדה, פחדה לאהוב אותו, וכל כך רצתה לנשק אותו...
הוא עשה לה מסאז'... נגע בה בידיים העדינות והמלטפות שלו...
הוא אהב אותה, והיא, היא אהבה כל נגיעה, כל ליטוף, כל צמרמורת
שעברה לה באותו הרגע... שכחה לרגע מי היא, מה היא עושה, נתנה
לעצמה להשתחרר, לעשות מה שהיה אסור לה לעשות... היא אהבה להיות
כל כך נחשקת, אהבה לעשות מה שהיה אסור לה לעשות... אהבה את
האתגר, את הפיתוי...

הוא נישק את גבה ולא הפסיק לרגע להתבונן בה... בעיניים שלה,
בפה שלה... בגוף שכל כך נהנה...
היא לא הפסיקה להסתכל עליו, בלי שיראה... היא אהבה לראות את
התגובה שלו, את התענוג שלו לפנק אותה.
ואז... הוא סובב אותה... הביט בה ואמר שהוא כל כך פוחד... פוחד
לאבד אותה... היא גם נורא פחדה לאבד אותו... וגם אותה... היא
חיבקה אותו... אמרה שהיא חושבת אותו הדבר... אבל ידעה מה הולך
לקרות.
היא החזיקה אותו חזק, פחדה לעזוב... הלחיים שלו נגעו בשלה. הוא
לא הפסיק להסתכל עליה, והיא עליו, היא ראתה את הפחד שלו
בעיניים, את הרצון לעשות מה שלא צריך, מה שיגרום להם להתרחק...
לא להיות כמו פעם.

ואז... אז זה קרה... אמר שהוא חייב לנשק אותה ונישק אותה, ראשה
הסתחרר, היא כבר לא הייתה פה... היא נישקה אותו כמו שידעה,
והוא נישק אותה... ליטף אותה, נגע בה, חיבק אותה...
שניהם לא היו פה... הם היו ביחד בעולם המסוחרר שלהם, שניהם
בעלי אומץ, שנבע מפחד... עושים, ויודעים שאסור...

היא יודעת שתאבד אותה, אם היא תגלה... היא אהבה אותו... והיא
הייתה חברה טובה שלה...
היא ידעה שתשנא אותה, שייהרס הכל, שתבכה.... ובכל זאת עשתה את
זה... היא רצה להספיק הכל... לנסות הכל, לעשות הכל... כל מה
שבגדר האסור...

הוא, הוא חשב על מה שהיא חושבת ועל הפחד שלו לאבד אותה...
דאג לשאול תמיד מה היא חושבת... ותמיד ענתה שהיא לא חושבת, היא
לא חשבה, הייתה ריקה...
דאג לשאול אם זה בסדר, מה שהוא עושה... והיא לא ענתה... אבל
הבין מה שהיא חושבת...
הוא היה עדין... כמו האביר שתמיד חלמה עליו... פניה היו
חלקות... הוא אהב את זה... ליטף אותן בעדינות אין סופית...
כאילו אהב אותה... ואולי באמת אהב...
הם נסחפו בחושך, עם המוסיקה המרגיעה... נהנו מכל רגע... ואז...
הוא נשכב, כיסה אותה בשמיכה וחיבק אותה... כאילו היה חבר
שלה... הם נרדמו... שכחו מהכל...
היא התעוררה לצלצול הטלפון, השעה הייתה חמש לפנות בוקר, היא
שמעה את אמא שלה לחוצה על הקו, ואמרה שהיא כבר חוזרת...
היא נעמדה מול החלון, הביטה החוצה... מהקומה הגבוהה שעמדה בה
הכל נראה לה אין סופי... לא מציאותי...
הוא בא מאחוריה וחיבק אותה... נישק את צווארה ולא הפסיק. משב
רוח קריר הוסיף רומנטיקה לרגע...
הוא סובב אותה ונשק לפיה... והיא החזירה לו נשיקה... והם לא
הפסיקו להתנשק...

אחר כך הזמין לה מונית ונסע איתה, כי לא רצה לשלוח אותה לבד
בשעה כזו.
הוא פתח לה את הדלת האחורית כדי שתיכנס וסגר אחריה... הוא נכנס
מהדלת שבצד השני...
ביקש ממנה להתקרב אליו וחיבק אותה... שאל אם הייתה מחזירה את
הגלגל אחורה ומוותרת על הכל... והיא ענתה לו, שאם יכלה להחזיר
את הגלגל אחורה, אז לא הייתה משנה כלום...
הם נסעו מחובקים... וכשהמונית עצרה הם התנשקו והתחבקו... הוא
לא יכול היה להפסיק לנשק אותה... והיא לא יכלה להפסיק לנשק
אותו...
הוא הבטיח לצלצל מחר... וכשחזר שלח לה הודעה לפלאפון שיהיו לה
חלומות מתוקים...
למחרת... הם נפגשו, ושוב הם התנשקו, אבל הפעם שניהם ידעו כי זה
הולך להיגמר...
הם החליטו שבחצות הם חוזרים להיות ידידים... כמו שהיו...ר וב
הערב שכבו מחובקים... ודקה לפני חצות הוא נישק אותה והיא אותו,
כמו שלא נישקה אף אחד בחייה... עיניה הוצפו דמעות... הוא אמר
שהוא לא יודע איך הוא יביט בה בלי לרצות לנשק אותה, והיא
נמסה...

ואז, אחרי כמה ימים הם הפסיקו להיות מה שהיו... הם התרחקו...
פחדו מהקשר...
היא, היא תמיד רצתה לנשק אותו שוב... בכל פעם שנפגשו,
שדיברו... תמיד חשבה שזהו, זה הרגע לעשות את זה, לנשק אותו
שוב... אבל לא עשתה זאת...
והוא... הוא היה פשוט רחוק... לא הוא...
היא ידעה שזה יקרה... ואולי גם הוא... ולמרות הכל היא התאהבה
בו...
התאהבה בו כי היה אסור לה...