התרפקות
של
התפרקות
של
תמימות
התמוטטה על ראשי בצהריים
(מזל שקניתי אתמול כובע)
וידיי היו עסוקות בלנפנף באוויר
ולהרחיק ממני זבובים דביקים
של קיץ
רגשי.

כל-כך הרבה זרות במגפי עור
כמעט כמו בזוג עיניים
שעודן משמשות ראי
לריק.
או שמא כל-כך התמלא עד שהפך
קר עד מוות

ומה תגידו עליה, כשהיא רוקדת
בשמלה פרחונית ובעיניים צוחקות
מסתחררת בקלילות
וברוגע
(וכולם מתקנאים באושר הרדוד כשמקיפים אותה)
ורק היא שומעת
את הלב האדום הגדול שלה
מתדפק באלימות על לוחות חזה
ורק
היא
יודעת
מה זאת אהבה.