רק רציתי שתדע,
שכשאתה כאן, אני לא יודעת אם טוב לי או לא. אני יודעת שאתה
כאן, מרגיעה אותי המחשבה הזאת.
אני מסתפקת רק בלשתוק לצדך.
ואני לא מבינה מה פירוש כל הרגש הזה שיצרת בתוכי, כלפייך.
אני רק מבינה עכשיו, או אולי פחות מבינה ויותר יודעת, שזה אותו
רגש שקיים בי מהרגע הראשון שעיניי נגלו לעינייך. ואני לא ממש
סגורה על זה שאני רוצה לשכוח אותך, אם אני בכלל זוכרת, כי גם
את זה אני לא יודעת בפירוש, אני רק יכולה לנסות לגרום שזה יהיה
משהו טבעי, שהמחשבות עלייך באמת יעברו ברגע שאכיר אחד אחר,
חדש, אולי יותר טוב ממך, יותר רציני לגביי לפחות. ואני לא
יודעת אם הייתי, ואני עדיין, רצינית לגבייך, אני לא יכולה
להגיד לך עד כמה באמת רציתי שנהיה ביחד, אחד של השנייה. אלה הם
דברים שאני בעצמי לא ידעתי, עד עכשיו לא יודעת. אני חושבת
שבגלל זה דבר לא היה מוחלט, סופי, רשמי בינינו. דבר לא היה
ידוע. גם לא הייתה אף דרך לגלות זאת אם אתה שואל אותי. שום דבר
הרי לא התחיל ממש, לכן גם לא נגמר. אי אפשר לסיים משהו שלא
התחיל. אף פעם לא היה לנו בסיס למשהו רציני, שאני נוהגת להגדיר
כמשהו טוב. אני גם לא חושבת שלאחר ההיכרות שלנו, ועבר זמן מאז
שהכרנו, אנחנו עוד מסוגלים לפתח משהו מעבר לכל מה שהיה בינינו.
ותגדיר את זה איך שנוח לך. עכשיו, עכשיו כביכול אנחנו ידידים.
אני חושבת שהעובדה שאנחנו מדברים בין שבוע לשבוע, או אולי קצת
יותר, מקלה עליי. זאת אומרת, אני לא יכולה להגיד שהיה לי אותך
בעבר, אבל באיזה שהוא מקום אני לא רוצה לאבד אותך. אולי זה לא
נכון להגיד לאבד אותך, אולי לשמר את הקשר שלנו תהיה צורה טובה
יותר לנסח את הכוונה שלי. בסך הכל אני לא יודעת אם אני מעריכה
אותך, בגלל שאף פעם לא קרה מקרה כלשהו בו הוכחת את עצמך מולי.
כנראה שלא עברנו דברים ביחד שבדרך כלל גורמים לאנשים להעריך או
לא להעריך אחד את השני. ואני בקושי מכירה אותך. כל מה שאני
יכולה להגיד עלייך זה את השם שלך, הגיל, מקום המגורים, עיסוקים
שונים בשעות היום, מספר טלפון, וואללה... אולי לא הרבה מעבר
לזה. אין לי מושג מה האוכל המועדף שלך, מיהם החברים הטובים
שלך, זאת אומרת יצא לי לשמוע ת'שמות שלהם אבל אישית אני לא
מכירה אף אחד, אין לי מושג מה היית שמח לקבל ליומולדת שלך, או
איך היית מגיב אם הייתי מעירה אותך בשבת אחת עם מגש ועליו
אוכל, ליד המיטה. הדברים הקטנים, אלה שבאמת מבטיחים לך שאתה
מכיר את הבן אדם. בכל אלה אני לא בקיאה כשזה מגיע אלייך.
אני חושבת שמה ששלט לנו בקשר, ואולי עדיין שולט אבל פחות, זה
משחקי הכבוד. זה תופס אצלנו מקום ראשון, ואני חושבת שזה בא
לידי ביטוי בכל דבר קטן שקורה בינינו. אפילו בסקס. שהיה. אולי
זה המחסום בינינו. אבל אולי ניסינו לשבור אותו בעבר וכנראה
שנכשלנו. בגלל זה לא יוכל ולא יכול לקרות בינינו יותר ממה שכבר
קרה, קורה.
תראה, עכשיו אני קצת יותר מכירה את עצמי מלפני שנה, פלוס
מינוס. אני יכולה להגיד בלב שלם שעצם העובדה שאתה עדיין מהווה
חלק ממני, גם אם זה חלק שקיים רק בראש, כשאני חושבת עלייך במשך
היום, עצם העובדה הזו רק מראה לי עד כמה אני מסתפקת במועט.
וואללה... אולי לא מספיק מעריכה את עצמי. הרי כל בחורה הייתה
מבקשת יותר... יותר מסתם גבר שהיא לא מכירה וכלום לא ממש היה
ביניהם. או יכול להיות שכל זה נובע מהצורך, יותר נכון מהדחף
שלי להיות נאהבת.
אני לא יודעת מה אומר כל העניין הזה שלי... לגבייך.
לפעמים, כשאני מדברת איתך בטלפון אני נקרעת מצחוק כשאתה מתחיל
לדבר על עצמך. נקרעת מצחוק אבל בשקט, שלא תשמע, כי אני צוחקת
עלייך, על כמה שאתה חומרני, שטחי. אז תבין, אני כל כך לא הייתי
רוצה שאחד כמוך יהיה החבר שלי, בן זוג לצורך העניין, הרי על מה
אנחנו כבר יכולים לדבר?! על המשקפיים החדשות שקנית ב-1000
ש"ח?! על זה שעקץ אותי יתוש זה הרגע בברך ואני עם חצאית בדרך
למסיבה?! כן?! זה ממש לא תוכן שיחה שהייתי רוצה לנהל עם הבן
זוג שלי.
אולי זה אומר שאני לא רוצה אותך כמו שחשבתי עד לפני פרק זמן לא
קצר כל כך.
אפשר להגיד שמשיכה תמיד הייתה בינינו. אבל... אולי פה מסתכם
המכנה המשותף שלנו.
לא, זה לא מצדיק את העובדה שאני עוד חושבת עלייך ולא מעט. הרי
אם זו הייתה רק משיכה פיסית בכלל לא היה מעניין אותי איך
קוראים לך, ולא הייתי מוצאת את עצמי עם חיוך על הפנים כשאני
לבד שנייה אחרי שסיימתי שיחה איתך. לא, אם זו הייתה רק משיכה
פיסית זה לא היה קורה לי. כמו שציינתי קודם, אני מכירה את עצמי
קצת יותר טוב.
אתה שואל את עצמך למה אני כותבת את כל זה אם השורה התחתונה היא
שכל מה שהיה בינינו יכול להסתכם בסטוץ ישן שהסתיים בידידות
קלילה?
שתהיה מודע שגם אני שואלת את עצמי, ממש כמוך, יום ביומו: למה?
למה אני חושבת עלייך?
וואללה... קרוב לשנה שאני לא מוצאת תשובה.
אז נראה לי שאני לא מדברת על אהבה כשאני מדברת עליי ועלייך.
זה נשמע דרמטי, כמו כל המכתב הזה אולי,
אבל המציאות היא הבסיס לדרמה, שוב, עם כל הדרמה שיש בזה,
דבר אחד אני כן מבינה,
שאני לא מבינה כלום כשזה מגיע אליי ואלייך.

11.1.05