|
צפית בי מתפתלת
בידיים קשורות
מול פרוסה של גבינה צהובה
כמו עכברה קטנה ורעבה
וכבר אילפת אותי לשתוק
לסגור את חיי בבקבוקים קטנים
נושאי שמות
געגועים. פחד. שינאה.
לבלוע טיפות ולסגור.
ועוד מעט פורים.
אני אהיה אחשווראש ואתה ושתי.
כשעוד היתה כנועה.
ונערוך משתה גדול מכל הבקבוקים
שאספתי.
ואני אבקש שתבוא.
ואתה תציית.
ותבלע את הכל בשתיקה מספקת.
ואולי אפילו תוסיף חיוך ליופי.
ואני רק אשקול אם לתת לך ללטף לי את הכתר
רגע לפני שאני גומרת. |
|
|
שום דבר לא זז
וזה כבר מאוחר
ומצידי אני
ובועז עד
מחר...
הדס עמיר, בשיר
הלל למהירות
הגלישה בבמה
ולדגדגן שלה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.