בבקרים הוא היה ישן. אחרי לילות כשלו, לא היה יכול להתעורר
בבוקר. רק לעיתים רחוקות, היה קם מוקדם ויושב לשתות תה במרפסת
הרעועה של דירתם. ואז הוא היה מצטרף. הוא היה מתיישב עליו
ולוגם לו מהתה. הוא היה עוטף אותו בגלימה, ומחמם אותו,
מכיוון שלו, כמו תמיד, לא הייתה חולצה.
הוא היה קם בסביבות השעה 12:00, מתקלח, מתלבש, מתארגן, מברך את
כל חמשת ילדיו בצהריים טובים, נכנס למטבח ומבשל לכולם ארוחת
צהריים.
הוא בדרך כלל עוד היה ישן כשהוא התעורר, והוא לא רצה להעיר
אותו, לכן בדרך כלל אכלו ארוחות צהריים בלעדיו.
בערבים החמים של הקיץ היה יושב במרפסת, הרחוב הסוען תחתיו,
ומעליו שמיים שחורים. לא ניתן היה לראות הרבה כוכבים מהמרפסת,
אך זה היה מספיק בשבילו.
הוא היה יושב, רגליו מסוקלות על המעקה, סיגריה משתרבבת מבין
שפתיו הדקות, ובידו בקבוק בירה.
הוא היה יושב שם לכמה זמן, לבד, מבלה את הזמן שלו עם עצמו,
ובסופו של דבר הוא היה מצטרף אליו. הם היו יושבים שם, הוא
משעין את רגליו על מעקה המרפסת, ידו כרוכה סביב כתפיו שלו,
והוא מכורבל לצידו, עטוף בגלימות.
בלילות היו אוהבים.