"להתראות, טריגר..." הוא אמר לי בשקט, עוד מתנשף. "אני... אוהב
אותך..."
הוא התנשף לעוד כמה רגעים, בשקט מוחלט, ואז, בבת אחת, נקטעו
נשימותיו.
גופו, עדיין חם ומיוזע, רפה מעליי.
נאנחתי אנחה רועדת והעברתי יד בשיערי. ראייתי הטשטשה מהדמעות
שהחלו למלא את עיניי.
הייתי מוכן לזה, כמובן, ידעתי שזה יבוא. אך מוות אינו עצוב
פחות כאשר הוא צפוי מראש.
מי יודע כמה זמן נשארתי שם, בוכה, כשהוא עדיין בתוכי, מת.
חיבקתי אותו חזק כל כך שכמעט ושמעתי את עצמות הבריח שלו
נסדקות. חיבקתי אותו ובכיתי כל כך הרבה.
מלאך מוות צעיר בגלימות לבנות שנקרא HIV לקח ממני את סונג שלי.