חורף מתגבש והולך
עוד מעט ענני סערה,
יכסו יכבשו השמיים,
טיפות יצטברו למטר.
ואני עם כוסית
יושב ליד בר,
בוהה,חושב עלייך
תוהה לרגשותייך.
את שאוהבת נקישות
של טיפות הגשם
על חלונך מתגלשות,
מתנפצות על האדן.
לבדך מצטמררת בקור
מכוסה בשמיכה, והאור
לעינייך בוהק,
מתכרבלת בכפור.
עצמך את שואלת
תמהה מהרהרת,
למה אהובי לא נוקש
כבר בדלת?
את יודעת אשה
הגשם ממיס
לבבו של האיש
שחושב ורוצה לאהוב.
אך אני לא אבוא
לא מעז יקירה,
כה חושש מעתיד
התחייבות של תמיד.
חושש מקירבה
זוגיות תוך שגרה
עבודה, ילדים
שחיקה וריבים.
מצטער לאכזב
להשאירך לבד.
כה קשה לי לומר
לדבר מהלב.
אך, מעדיף עם כוסית
לבלות יחידי.
לברוח ממך,
להמשיך לבדי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.