קפצתי, קפצתי וזה מסוכן,
התחתית מאוד רחוקה מכאן.
חשבתי שהכל יהיה טוב, שהכל יהיה מושלם,
התעופפתי באוויר כאילו שריחפתי על ענן.
עשיתי תפנית של מאה שמונים מעלות,
בעיינים כבר ראיתי את המרצפות.
הדרך למטה ללא כאבים וחשוכה,
אך אי אפשר להתנגד לכוח המשיכה.
נפלתי על הרצפה, נפלתי חזק,
נחיתה חזקה וברעש ענק.
כשפוגשים בתחתית זה דיי כואב,
שברתי ת'יד, נשבר לי הלב.
כבר אין תחושה של ריחוף וכיף,
רק כאבים נוראיים וייסור שלא מתנדף.
כבר אין תחושה של אופוריה גדולה,
נפלתי לתוך מציאות, נפלתי על הרצפה.
כבר לא כל כך חביב וממש לא נחמד,
כואב בלב וכואב גם ביד.
כבר אין על מה לחשוב ואין למה לצפות,
רק לקוות שלא אפגוש שוב במרצפות.
נפלתי על הרצפה, נפלתי חזק,
נחיתה חזקה וברעש ענק.
כשפוגשים בתחתית זה דיי כואב,
שברתי ת'יד, נשבר לי הלב.
אמרו לי שבקרוב יעלם הכאב,
רק חבל שיש גבס ליד ולא ללב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.