מונולוג על אהבה ודרך לחיים, מוקדש להילה רותם.

ומה היה ואם...
מבטנו לא היו נפגשים,
קול לא היינו משמיעים,
לגעת לא היינו מעזים.
אז ליטוף היה מרקיע לשחקים,
ומה נותן לך בטחון לעולמים,
הרי הכל הבל הבלים,
ומה שנשאר בפנים זה מה היה ואם...
תיק הברורים נפתח לו לפעמים,
נותן סריקה, סורק קבצים, נותן לך נתונים
על מה היה ואם...
השמש נוטפת עצב
אך זורחת מבפנים
בשמחה מול אותם הפנים ושואלת
ומה היה ואם?
איך זה בך האמונים באדמה, באלוהים
בתקווה ובייאוש בחלום ובחיים.
ותמיד תודי ואל תחשבי,
על מה היה ואם.
נשבר הלב, נקרע הרגש
תוכן העניינים לא נותן אותות חיים,
סיכוי לשינויים קופץ לך לפנים...
לנסוע להרים, לשבור את הכלים ולא לשים גבולות, מעצורים
ולעולם לא להרכין את הראש ולהגיד
ומה היה ואם...
בא אני לפניך ומבקש להתקבל לזרועותיך
ולזכור תמיד,
מה היה ואם לא קיים לעולמים.