טונג השמיע את המנגינה הפותחת את הדלת. דחיפה קלה-והיא חרקה
במרווח מושלם את נעימת- היפתחה.
כמו תמיד, היה החדר האפלולי מסודר למשעי, ולטונג לא היה צורך
ביותר מיפיחה קלילה ומתוזמנת היטב כדי לקבוע את מיקומו הסונארי
של השולחן. ההד שחזר אליו רמז בעדינות, כי יש להחליף את
הנוזלים בכליהם של צמחי הנוי. המייתם הייתה עמומה מן הרגיל.
טונג אהב את מגעם של הצמחים. העלים הבשרניים והמחוספסים למגע
ליטפוהו בהעבירו עליהם את חמשת- ידו. תדר הריח בחדר היה נמוך
מן הרצוי, וטונג הפעיל את נגן הריחות שעמד בפינה הימנית של
השולחן, ושלווה פשתה בגופו, עת נמלא החדר משב רענן והרמוני.
הוא הסיר את האדרת כדי לאוורר את נקבוביות עורו הרגיש.
במשיבון הטונאלי היו שתי הודעות עבורו. טונג המהם את הפקודה
החרישית, וכבר נשמעה ההודעה הראשונה ברקע, מלווה במקהלת
הרמוניות ובמקצב יאמבי קופצני. בעודו מאזין, נשתרע על הכר ,
שנאנח בבאס עמוק תחת משקלו, משתלב יפה בהרמוניות הגבוהות של
המשיבון:
-היי, טון- טון, קיוויתי שאתה בבית, חזור אלי כשתשמע את
ההודעה, יש קצת חדשות מהמכון, ומשהו אחד שודאי יעניין אותך
לדעת, נקישות- נקישות, הואני.-
הייתה זו הואן צ'אנג, קולה מצלצל כתמיד. המכון היה מקום
עבודתה בשבע שנות- השמע האחרונות, ותפקידו היה האזנה מתמדת
לתנודות הקול של היקום. גם טונג עבד שם עד לא- מזמן, ואז עזב
בעקבות יחסים דיס- הרמוניים עם המנהל החדש, פונג צה. כמה שלא
ניסה לתעל את תחושת הדיס- הרמוניה כלפי מעבידו לשעבר לאפיקי-
צליל יצירתיים יותר, עדיין לא עלה הדבר בחמשתו, הוא נאלץ, על
אף הואן ושאר חבריו, לעזוב בסופו של דבר.
מאז שהתפטר, לא מצאה נפשו הרמוניה וגם מקום עבודה אחר לא
מצא.
את כספי- הפיטורין הוציא על גלילי- נגן וצלצלי- חשק ( שהיו
המאכל האהוב עליו ).
בזבוז זמן וכסף, חשב לעצמו בתוגה.
הואן צ'אנג. טונג אהב איך הדיפתונגים הצוהלים הצליל קולה
מתפצחים בשובבות על שפופרות- אוזניו... כן. הוא בהחלט יתקשר
איתה.
אחר - כך.
ההודעה הבאה הייתה מרשות המס. התראה לפני עיקול בגין אי-
תשלום מס- שמע זה שלושה חודשים. בהמהום זריז ניתק טונג את
המשיבון והקשיב שעה קלה לדממה שנשתררה בחדר. אחר כך, חיבר עצמו
לאזניות והחליק גליל- שמע לתוך המנגן שעיטר את בטנו. הוא היה
גאה במיוחד במנגן שלו, וטרח לשמור על איכותו באמצעות תרגילי-
תדר והתעמלות טונאלית לאחר כל השכמה .גליל השמע שבחר היה הקלטה
נדירה באיכותה של קונצרט " קפיץ האביב הקדוש" בבית הכנסייה של
טון טאון, שבוצע במיסת האביב החגיגית לפני עשר שנים. הוא
התרווח במרבץ כשהצלילים החלו זורמים במורד גופו, מפהקים כל
נקבובית ומפכים כל אפרכסת.
לזמן מה אין הוא צריך לחשוב על כלום.
סטייה קלה בטונים העיליים גרמה לו להקיץ. מישהו מתקשר איתו.
הוא ציווה על המנגן ואת מקום הצלילים החליף קולה העשיר של הואן
צ'אנג:
- היי , טון- טון, הערתי אותך?- שאלה בקלילות.-
- היי, הואני, לא, זה בסדר. האמת, אני צריך כבר לקום.
- נראה לי שבזמן האחרון אתה ישן קצת יתר על המידה , יחסית
לגילך...
- מה המקשב?
- בסדר- החל עונה - אין הרבה שינוי, ו -
- הואן 'צאנג לא המתינה שיסיים ופתחה בקונטרה- פונקט מקביל
לדבריו:
- יש לי חדשות. זה לא לתקשרון. עדיף שניפגש לצהריים. יש מקום
חדש בשדרה, ליד פינת " המלחינים הדגולים " . נשמע לך?
- נשמע לי. על חשבונך? - הואן ידעה שלטונג אין כרגע כל
מצלצלין.
- עוד שעה. אני מזמינה.
- קבענו. הפעם הבאה עליי- אמר, למרות ששניהם ידעו שאין זו
האמת.
המקום בשדירת החמשות המה בשעה הזו, והשניים נאלצן להמתין אד
שהתפנה להם מקום בשולחן די מרכזי, שסביבו נשמעו הקולות שוים
לאוזן בערך, כך שניתן היה לשוחח. הואן , בעלת האוזניים
המושלמות והעור החלק התיישבה ומייד הזמינה ב" קרא- מלצר "
מנת צלצלי- ים וכוס נוזלי- אוזן פנימית צוננים. תמיד הייתה בעד
מזון בריאות. לעומתה הזמין טונג כוס כפולה של " תרועות נרגשות
" ובחר לדלג על המזון. אל היה לו תיאבון בימים האחרונים. מן
בחילה מתמדת שרק החריפה בעת שהוגש האוכל להואן צ'אנג. לכן מיהר
וינק עמוקות מצינורית המשקה שהוגש לו, בצלילים קצובים.
- טון- טון, זוכר את אותו לילה שלפני כחודש? ודאי שאתה זוכר.
טונג עשה אוזניו כאפרכסת. לא היה זה מתאים להואני לומר דבר
כזה. מה שהיה או לא היה ביניהם מעולם לא הפך נושא לשיחה,
בוודאי לא לילה כזה או אחר...
- כן - ענה במבוכה. האמת, שציפה שתביא את החדשות מהמכון.
- ובכן, איך לומר זאת - היא עצרה לרגע-
- אני מנגנת דואט מעכשיו.
- הו, - אמר במבוכה - מישהו חדש? - ומיהר לינוק שוב
מן המשקה. מעולם לא ביקש שתשמור לו אמונים והסתפק תמיד במה שיש
ביניהם. אבל המחשבה על מישהו איתה לא נעמה לנקבוביותיו.
- אוי, טיפשוני. זה לא זה. עשיתי בדיקה ו- צליל נוסף מתנגן
בגופי ! -
הדבר הפתיע את טונג, משפט שאינו משתמע לשתי פנים. הוא פצח
בשיעול קולני וריתמי. הואן צ'אנג המתינה בסבלנות עד שסיים את
הקונצרט לפני שהמשיכה:
- עוד ארבעה חודשים, ואתה אבא.
לגימה נוספת הקלה על הצורך לשוב ולהשתעל .
- את בטוחה ? - שאל.
- לגמרי. אתה יכול להיות רגוע לגמרי לגביך , אין לי דרישות
מיוחדות.
- אני רוצה לגדל אותו בעצמי. אבל רק דבר אחד. -
- והוא?-
-תבטיח לי , שבמלאת לו חמישייה , תעשה את הדבר הנכון ותוביל
אותו כאביו בטקס " קפיץ האביב הקדוש ". -
היה זה הטקס , בו זורקים הכוהנים את הקפיץ המקודש לרצפת ההיכל
, ולפי הצליל שהשמיע בוחרים לילד את שמו. כל ילד זכאי שאביו
יקרב אותו אל הכהן בבוא היום, שהוא מהחשובים בחייו.
- וכמובן,- המשיכה הואן צ'אנג - כל זה אינו פוגם בקשר בינינו,
מצדי.- היא ליטפה את תנוך אזנו - אפילו תורם...- טונג גרגר
בהנאה כחיית מחמד.
- אלה חדשות נפלאות , הואני ! ודאי שאני שמח. וכמובן שאקח
אותו לטקס החניכה. אחרי הכל, אני אביו, לא כן?-הוא לגם מן הכוס
הגבוהה בחיוך.
- אגב , - המשיך- אין כל חדשות מן המכון? -
- הו, כן, כמעט שכחתי- זימרה הואן צ'אנג- לאחרונה אני מקבלת
במכשירים מן צליל על- תדרי מוזר ורחוק, שאינו מוכר לנו . משהו
זר, צורם. חוצני ללא ספק. ולהודות על האמת, אני לא אוהבת את
זה. ו- היי, וזה נשאר בינינו, כן? -
- כמובן - ענה טונג- מוזר...-
- יש כמה טיפוסים במכון שרואים את החידוש שבתגלית הזו כדבר
מופלא מאין כמוהו. פריצת דרך במחקר... אבל אני בטוחה שרק
ויברציות מן הסוג השלילי ביותר יכולות ליצור הפרעה כזו. ואני
משתמשת במילה זו כי זה בדיוק מה שזה. -
- הפרעה, את אומרת...- מלמל טונג
- כן. חריגה ביותר. וזה מתקרב, טון -טון, ואין שום סימנים
שזה מתכוון לעצור בקרוב. -
- וזה פונה לכאן?-
- בגל ישיר- ענתה, כמי שנלאתה מן המחשבה.
- ותוך כמה זמן תוכלי לדעת במה מדובר ? הרי, המוגבלים הללו
במכון,
לא הייתי סומך עליהם בכלום , גם לא בהכנת משקה. שלא לדבר על
חיי...
- תוך חמישה חדשים, לערך.- ענתה , ולעצמה מלמלה, זה פשוט לא
היה שם קודם, פשוט לא היה.
טונג לגם מן המשקה שלו וסינן :
- פונג צה ילך ודאי ישר לעיתונות המנוגנת עם החדשות האלה-
הואן צ'אנג קפצה כאילו שמעה טריטון חורקני:
-תאר לעצמך דבר שכזה! פונג צה ! הרי העיתונאים יעוטו עלינו כמו
כלבי הרחה צפוניים. אסור לתת לידיעה הזו לדלוף החוצה בשום
אופן, טון- טון. ואני יודעת שאני יכולה לסמוך עליך. וגם הוא -
היא לקחה את ידו של טונג
, הניחה אותה בעדינות על בטנה, וטונג חייך וסיים את המשקה שלו.
במהלך החודשים הבאים הלכו הדיווחים מן המכון מדחי אל דחי.
הצליל המסתורי התקדם יותר ויותר אל כוכב הלכת, וטון- טאון
הייתה כמרקחה.
העיתונים קיבלו לידיהם חומר מסווג והתקשורת הפגיזה בידיעות
מרעישות המבשרות רעות. כל מטורף דתי שיכול היה להשיג שעת -
שידור הטיף לחזרה בתשובה ורשתות השמע היו מלאות בנבואות
משודרות על אחרית הימים. טונג לא היה צריך להתאמץ כדי לחוש את
הצרה הקרבה.
בסלון שלו ישבה הואן צ'אנג לועסת בכל פה ממתק צליל גושי
וקופצני.
- אתה יודע, הוא משתמש בכל האנדרלמוסיה הזו כדי לקצור יבול
פוליטי ולבסס את מעמדו במכון. אם עד עכשיו רק נלחמתי בבחילה
שיש לי ממנו, מתחשק לי כעת פשוט להקיא לו בפרצוף...-
טונג הקשיב חפוי ראש מן המטבח , מתפלא איך , למרות סגנונה
החריף, עדיין מצליחה היא להשמע כה נחשקת באוזניו , ואף יותר
מתמיד. הוא שרק אל הקומקום הסוני, וזה החל מחמם את תה התדרים
המרגיע, הדבר לו הוא זקוק כעת.
צלצול הזימורית הדהד בין כתלי החדר.
- תדליק את החדשות ,טון טון - אמרה הואן צ'אנג לאחר שהאזינה
בחופזה להודעה.- קוראים לי לשוב למכון בדחיפות. משהו חשוב עומד
להתרחש.
- אסיע אותך בגל- קולית- מיהר והציע טונג , ואז פקד על
החדשו- קול לנגן את הידיעות האחרונות. המכשיר פתח בהרמוניה
מקצועית מרהיבה:
- ...ומן המכון להאזנה קוסמית נמסר, כי העצם חריג מאד בגדלו
ובאופי תנועתו. הוא נמצא, כאמור, בדרכו אלינו. במכון גורסים,
כי הזמן המשוער עד הגעתו הינו ארבע - עשר שעות וחצי
בקירוב...-
טונג שרק לכיבוי המכשיר, בעוד הואן צ'אנג לובשת את אדרתה
ומתכוננת ליציאה. טונג שרק לדלת ביציאתם וזה נסגרה אחריהם
בהמייה.
הנסיעה ברכב הגל- קולי הייתה קצרה . טונג ליווה את הואן צ'אנג
אל תוך הבניין ההומה. תהייה זו הזדמנות לומר שלום לחברים
הותיקים, הרהר.
אך האוירה בחדר הפיקוד היתה קשה , ולא היה זה זמן מתאים להחליף
שלומות עם אלה מחברי המכון שעדחחן נמנו עם חבריו.
הקולות שעלו מן המכשירים לא הותירו מקום לספק: זה גדול,זה
מתקרב.
הואן צ'נג תפסה בזריזות את מקומה והחלה ברצף פקודות מוסיקאלי ,
גבוה מעל לכל ההמולה. היה זה כמו תפקידו הבולט של הפיקולו בין
שאר כלי התזמורת הסימפונית .אין ספק , חסרונה הורגש מאד עד
עתה.טונג תפס מושב צדדי, נמנע מלהפריע למהלך העניינים. הוא לא
חש נוח במקום עבודתו הישן.
הואן צ'אנג רכבה בגאון על המכשירים:
- התדר הולך וגובה- אמרה. ובאמת, מן רחש שהיה עד כה ברקע
בלבד, התגבר ונשמע ברור לפתע.
- הצליל מתחזק. נראה לי שההערכה הזהירה לא היייתה מדויקת- אמר
פונג צה, מנהל המכון.
הואנג צ'אנג כווצה את אוזניה.
- כן. הוא מכפיל מהירות בכל פעימה.
- זה לא נשמע לי הגיוני- פסק המנהל.
הצליל המשיך ועלה. היה זה כבר ממש בלתי נעים לאוזן.
- צריך לעשות משהו !-
- זה כבר כאן. הנמיכו את הסקאלה עד למינימום .-
- זה לא עוזר!-
הצליל האיום היה כעת בכל החדר , ואיים לבקוע את עור התוף של כל
הנוכחים. לא היה עוד מה לעשות מלבד לנסות ולאטום אזניים.
- נתקו מכשירים ! פקד פונג צה
- לנתק ? אבל-
- אין זמן לויכוחים !- חזר ואמר בגסות.
כולם עשו כדבריו.
בן רגע נשתררה דממה באולם הפיקוד. אך כשחלף הרגע, שב הקול
ועלה.
הפעם לא מן המכשירים.
- זה כאן ! זה נמצא בחוץ-
הואן צ'אנג קראה לטונג בשריקה נרגשת, וטונג תיכף הבין.
הם נפגשו ליד דלת היציאה, שילבו חמשות- ידיהם, ולפני שפונג צה
הספיק לתהות על מעשיהם פתחו בריצה כשהם מגששים דרכם במהירות
האפשרית אל מחוץ למכון.
איטמו את כל הפתחים- הספיקו לשמוע את קולו מרעים מאחור. הם
ידעו היטב, כי על פי הנהלים בעת סכנה , יינעל המכון ולא תהייה
עוד הזדמנות לברוח.
אך היה זה קשה מנשוא. כל חבריהם שם בפנים, ובחוץ הצליל היה
נורא. הם נסו לכיוון הרכב הגל- קולי, קפצו לתוכו בזריזות ונעלו
את הפתחים.
ההקלה הייתה גדולה. הרכב היה אטום לחלוטין עבור קולות מן החוץ.
איש לא דיבר דקה ארוכה.
הואן צ'אנג הייתה הראשונה .
- מה נעשה , טון- טון.. אין כל פיתרון כעת . כל התחזיות צדקו.
אכן ,משהו מחריש את עולמנו. -
לראשונה מאז הכירו, שמע טונג את הואני כה חסרת אונים. לרגע
הצטער שלא פתח ראשון בדברים.
- אל תדאגי , הואני. האמת היא , שלא ממש התבטלתי בשבועות
האחרונים. מאז שסיפרת לי על התגלית, עשיתי כמה חישובים משלי
ו... נערכתי לגרוע מכל.
- הבנתי עוד לפני כולם מה עומד לקרות.
הואן צ'אנג פלטה שריקות נגרשות של בלבול ודאגה:
- מה אתה מנסה לומר?-
- שאנחנו עוזבים. את אני, והילד שלא נולד.
הצליל , שעד עכשיו היה קיים רק מחוץ לדפנות הרכב, החל אף לחדור
פנימה. בחוץ , דמויות מבוהלות , רועדות, חלק מועדות על הקרקע ,
אוחזות באזניהן, כשנוזל מבעבע מתוך האפרכסות הגדולות.
טונג שלף מתא פנימי ברכב שתי קפסולות.
הצליל היה בלתי נסבל.
הוא הציע טבלית אחת להואן צ'אנג. היא נחרדה.
- לא מה שאת חושבת. אלה גלולות- חירשות. מרגע שתטלי אותה לא
תשמעי עוד דבר. אף פעם.
הרחבה נמלאה גופות מתבוססות בנוזליהן. הצליל . לא ניתן יותר
לחכות
.
- ומה עם הילד?- שאלה בדאגה.
- כלי השמע שלו עדיין לא התפתחו. כך שאין סכנה. וכשיוולד
יהיה כבר מחוץ לטווח סכנה -
הצליל איים לצלות אותם כדג על גחלים.
-אני לא יכולה יותר
-קחי את הקפסולה הואני, אין פתרון אחר-
הואן צ'אנג בלעה את הטבלית בחטף אל תוך האפרכסת. טונג עשה
כמותה, רגע אחרי ששרק פקודה לטייס האוטומטי , והרכב זינק לחלל.
לרגע אחד שמעו שירה אדירה, וברגע הבא נשתתק הכל.
הלידה הייתה מעייפת , והואן צ'אנג הייתה תשושה מאד. טונג היטיב
את משכבה ונשק לתנוכיה. הואן צ'אנג חייכה בחולשה ואז הניחה
לעצמה לשקוע במנוחה.
בין חמשותיה, משמיע קולות נרגשים שהוריו כבר לא ישמעו, היה
מונח הילד, אזניו המושלמות היו נאות כשל הוריו. הוא הקשיב
בשום- לב לקולות המכשירים ברכב, ולקול אביו , כבר אינו קול
מתנגן, כפעם.
הילד לא יידע זאת לעולם. הרכב שט הרחק אל תוך החלל.
ובשכבו ליד אמו, פקח לראשונה את עינו האחת, הביט בה
וחייך. | 