עומר רבינוב / חיי הבדידות |
קטן בקומה גבוהה בתל אביב ובבסיס
צבאי. את חיי הבדידות אני
חי בחלומות השקט, הקוראים אלי
ליישב את הרוחות.
את חיי הבדידות התחלתי באותו
רגע בו היא ואני נקרענו, דרך
הווידוי, דרך הבכי שהרגשתי אשם מדי
מכדי לבכות, התחלקנו והתפזרנו
ונהיינו לנץ, מצינו את
יעדינו התת-מודעים.
את חיי הבדידות אני חי, כי
שבריר לב כנוע לא מסכים
להתקרב, אתם מבינים,
אני חלש אני
לא יכול ואני
מתגעגע.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|