שוב המלנכוליה מכרסמת בי
ביס אחר ביס
עצב אחר עצב
אני שוב שוקעת לאותה תהום נשיה
ואין לי מוצא
אין מקום להימלט
הכל הופך שחור
מנסה למצוא לי קרן אור
סיבה להתעורר בבוקר
ואין
היא לא בנמצא
ואני שוב מנסה
ושוב בוכה
מתייפחת
כואבת
מתרפקת על זיכרונות העבר
מחפשת אהבה בכל המקומות הלא נכונים
ושוב מתאכזבת
שוקעת
בוכה
מחפשת שוב אהבה חדשה
רוצה למצוא את המקום שלי
אך זה כבר תפוס
ואני ממשיכה לתור
הלב שום מדמם
אין פתרון
אין התרה
אין לאן לברוח
שוב מגיעה האכזבה
והכאב מכרסם
ואני נהיית מדופרסת
סיגריה אחר סיגריה
מתפתלת ומתפללת
ואין אמונה
לא בי ולא באחר
שומעת עוד שיר
מחפשת חבר
אך מלבד הטישו אין לי אחר
העצב מכרסם
הדיפרוס חוזר
כאב
עצב
דם ניגר מהפצעים
והזיכרונות רק מלח זורים
אין לי מישהו שאגיד שהוא שלי
ואין מי שיאמר שאני שלו
אין לי "אני לי"
ואין "בגללו"
אין את מי להאשים
אין יותר מבטים
לא נשיקות
וגם לא חיבוקים
לא אהבה
לא תקווה
לא אמונה
ולא הרגשה
הכל מתעמעם לאותה אפלה
קרה
שחורה
שעל הכל מאפילה
אין סיכוי להימלט
וגם אין לאן
יש מכתב
אבל לא מען
לא אוזן קשבת
ולא כתף להתנחם עליה
יש רק רסיסים
של לב מדמם
ניגרים
מתפוצצים
מחפשים מי שיאסוף אותם
שיאחד
אז זה לא מגיע
והבכי משתלט
וכבר לא נותרו דמעות להזיל
אין טישו
נגמר הגליל
תם ונשלם אותו הסיפור
כאב מכרסם
לדבר על זה- אסור
ושוב המלנכוליה מכרסמת
מאפילה על הכל
לא מותירה שום מנוס
ואני שוב נשברת
נגמרת
בוכה