אוראל רוזן / דגי זהב |
ציפור שיר, מעליי
כיפת מצנח
העוטפת ונושפת
אנה ואנה לכאן.
האינסוף המכונה בפי-
כל אל והים
גופי שקעים כפני ירח
נשמתי כתב לעוורים
גבעות ונקודות על הנייר.
האינסוף מתמלא בי
ואני מתמלאת בו
עומק הבאר שנמלא
בהגיגי
ואני שולה משם
דגי זהב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|