עומדת במרכז בית קברות בליל ירח מלא וכחול, הכל מסביב חשוך
ומלבד כמה נערים, שמנסים לראות את גבול הפחד שלהם, אף אחד לא
נמצא שם. רוח קרירה שעומדת במקום מכסה את כולה וגורמת לעורה
הזוהר מלובן אור הירח - לרטוט. עומדת שם ולא זזה, עם עיניים
ריקות כל כך. החתכים העמוקים בלחייה מתגרים מהרוח הקרירה והטל
הטהור, מתחילים לשרוף ודם שוב נשפך מהם. האדמה הלחה עומדת
דוממת תחת רגליה הקטנות והצנומות, שנראות כאילו עוד דקה
יתמוטטו. עוצמת עיניים ומתאחדת עם הסוף של אין הסוף. מנגינה
שקטה ואפלה מתנגנת בראשה והיא מתחילה להזיז את ידיה לפיה,
נכנסת לטראנס אין סופי. מתערבבת עם יצריה ותשוקותיה, נציגת
החיים בעיר המוות. רגליה מתחילות לנוע תחת האדמה שמתחילה
לבכות. הרוח גוברת ואיתה גם קצב תנועותיה - מהר יותר, מהר
יותר, לרוץ, לשם, מהר...
קצף מתחיל לצאת מפיה, לבן וסמיך שנוזל, מתערבב עם דמה ומרטיב
את כולה. כעת היא מסתובבת במקום במהירות מסחררת, נופלת ומשתטחת
על האדמה שכבר נחנקה והחלה למות. והיא... צעירה ותמימה, יצאה
מדעתה ואין בה עוד רוח חיים.