אתה תרגיש אותו לצידך, מעליך, מתבונן בך כל הזמן. גורם לך
להאמין בו ולשקר לעצמך, להתחזות, לרדוף בצע ולבצע חטאים. רק
כדי להישאר במחיצתו - לעד.
"קר לי", אמרתי.
"תעצמי את העיניים ותדמייני אש", הוא ענה.
עצמתי את עיניי חזק חזק, מכונסת בעצמי, ציירתי במוחי המעוות
אש. בהתחלה, היא חיממה אותי וחייכתי חיוך מסופק. אך אט אט היא
התקרבה והתקרבה, שרפה
"שורף לי", אמרתי. "שורף לי", התחלתי לברוח, לרוץ, נפלתי.
"תפסיק... זה שורף", התחלתי לבכות, מתפתלת וצווחת מכאבים, "זה
כואב".
וברגעי השקיעה, כאשר תראה את השמש שוקעת מולך והוא, מעליך,
מתבונן בך כל הזמן. אתה תבין שהוא שיקר. הוא ידע בתוכו שכבר
מאוחר מדי בשבילך אך נסוג לאחור וכל שישאר מנוכחותו הסמכותית
כל כך היא עיניו, אשר ירדפו אותך כל ימי חייך, היכן שלא תהיה.
מאות עיניים, אם לא מליונים, כתמים בשמיים צחים. עיניים
בוהקות, זוהרות, שלפעמים, רק לפעמים, יגרמו לך להרגיש ביטחון
או בעל ערך - מאושר. עיניים, אשר ירדפו אותך כל ימי חייך.
תמיד בלילה, כשהאנשים ילכו להם אט אט לחוריהם, הוא יהיה שם
לצידך, מעליך, מתבונן בך כל הזמן. חש מנצח וצוחק
כשאתה עולה בלהבות.