אני לא יכולה להמשיך לברוח
זה לא דבר שאפשר להסתיר...
אני לא יכולה להמשיך ולהסתתר תחת הזהות הזאת הרבה זמן
אני מפחדת שבסוף מישהו יגלה מי אני באמת
ואז... אז יהרגו אותי, ישלחו אותי לאוושיץ כמו ששלחו את אח שלי
יונתן
אני זוכרת את היום שלקחו אותו... רגע לפני הוא סיפר לי מה קורה
באמת ולאן שולחים אותו הוא השביע אותי שאני יצליח לברוח
ולהינצל אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול
(קול רקע: תברחי את יכולה להציל את עצמך עדיין תבטיחי לי...
תבטיחי!) אני מבטיחה צעקתי לו...
ואז ברחתי מהגטו, הורדתי את הטלאי הצהוב מהמעיל וזרקתי אותו
ליד הגדר.
לא היה לי הרבה כסף...
אבל בכסף שנשאר לי קניתי מעיל חדש... מעיל פרווה
קיוויתי שהמעיל הזה יסתיר את העבר שלי, את הזהות שלי.
שרפתי את התעודות שלי שלא יהיה שום זכר לדת שלי
הכול עשיתי כדי להינצל מהמוות אבל עכשיו אני מרגישה חלשה
אני מרגישה שאני כבר לא יכולה להסתיר את זה הרבה זמן
נמאס לי לחיות את החיים שלי בבריחה מהמציאות
נמאס לי מהשקרים האלה
אני רוצה לצעוק לכול העולם יהודיה אני יהודיה! אבל לא יכולה
אני יודעת שברגע שאני אעשה את זה
אני בדרך למוות בדרך לגיהינום שנקרא אשוויץ...