אמרתי את זה כשהייתי חרמנית... לא התכוונתי לזה... לא חשבתי על
כלום, נו, אתם יודעים, כזאת אני... לא חשבתי על כלום חוץ מעל
הסיפוק... שבין כה וכה לא הגיע, אבל זה לא משנה.
לא היה שם כלום, היא אפילו לא היתה אמורה לדעת שהמילים האלה
יצאו לי מהפה, אפילו לא זכרתי שאמרתי אותן... וזה לא שרציתי
להסתיר...
טוב, זה די ברור שהיא נפגעה... אבל זה היה כל כך מזמן יחסית
לזמן הכרות שלי איתה... והתנצלתי, לא שזה אומר שהיא היתה צריכה
לסלוח, אבל היא סלחה... אולי זה כי היא הבינה שלא היה שם
כלום... ואולי זה סקס כי הסקס היה טוב... הרי בזה אני
מתאפיינת... במיניות שלי...

התרחקתי, הייתי צריכה זמן לעצמי... היה עליי יותר מדי באותה
תקופה...
למה היא לא יכלה להבין?!

כל החיים שלי לא אמרתי מה אני מרגישה לאף אחד, אבל הרגשתי שיש
שם משהו מוזר ושאלתי... היא כעסה... אבל שיקרה והסתירה... בעצם
ככה זה התחיל... מסע השקרים המופלא שאליו נקלעתי...
עכשיו הוא הסתיים...

כי מה שלא יודעים לא כואב.


כיום היא מאושפזת... היא שקרנית פתלוגית... וסובלת מפיצול
אישיות חמור... זה בטח בגלל שהיא אף פעם לא היתה עצמה... ותמיד
ניסתה להיות מישהו אחר... בלי לדעת מי או מה... ובשלב מסוים
היא כבר לא הצליחה לשלוט על כל הדמויות שרצו לה בראש והכל
התפוצץ...

לאהוב אותה אני כבר לא אוהבת... ואני אפילו לא מאוכזבת.

היא השיגה את מה שהיא רצתה, זיון אחרון... ואומרים שהיא
טיפשה.

אומרים גם שאני ילדה חזקה... ואין מה לדאוג...
כי אחרי שכל זה יגמר אני אהיה כבר כל כך אחרי,
והיא תהיה תקועה שם
לנצח.