היי ילדה לאן את הולכת?
אל תחזרי לנבכי הזמן
שם הילדות מולכת
ואת זוכרת כמה זה מסוכן

בכיתה ד' בשליחות מפחידה
לדוד הנורא
ואף אחד בכלל לא ידע
מה היה שם , מה בכלל קרה

הפחד הזה, שידעו
הבושה שבתקרית
התחושה שלא יאמינו
ההאשמה העצמית

הנשיקה הזו מלאת הריר
הגועל שתוקף אותי מידיי פעם
והתשלום בעד שתיקתי - שוקולד מריר
שהיה חסר כל טעם

הנגיעה האינטנסיבית - בגוף שלי, הפרטי
הידיים הגדולות שניסו לתפוס
והפרצוף שהיה לו - המפלצתי
והרצון העצום אז - כנפיים לפרוס

מנסה לברוח והדלת נעולה
והוא מאדים מהתרגשות
נסיונות נואשים לסקל בעילה
ואת בועטת בנחישות

וכשנפתחת סוף סוף הדלת
אני בורחת נושמת נשימה מבוהלת
ומבפנים בלב צורחת

בסוף כל מעוזי הבושה
סיפרתי לאמא
שסודי שמור רק בנפשה
פנימה


ינואר 95