ישבתי בקרון צמוד לדודה רוחמה היה לי קצת קר אז היא עטפה אותי
במעיל שלה,לדודה תמיד היה פתרון לכל דבר.
לידי ישן איש, הוא ממש הסריח, הוא לא שמע על מקלחת?
איך אני מחכה למקלחת כשנגיע, אני מקווה שהמים יהיו חמים
ונעימים.
כירסמתי פרוסת לחם שאמא נתנה לי לפני שיצאנו עם הרכבת.
אמא כזאת רגשנית לפעמים, עמדה שם עם דמעות בעיניים כאילו אנחנו
לעולם לא נראה אחד את השני.
אני סך הכל נוסע לטיול עם הדודה, אמרו שיש שם עוד ילדים
בגילי.
אולי אורי שם, גם הוא נסע לפני חודש, איזה כיף יהיה שוב לפגוש
אותו, נרוץ ונשחק וזה יהיה כמו פעם.
אני שומע חריקת בלמים של רכבת, זהו כנראה הגענו, סוף סוף...
טרבלינקה.