וראיתי אותך, וזה חדר לי עמוק
ובלילה שאחרי לא יכלתי לישון
שכבתי חסר מנוחה, מחפש לי תנוחה
והראש רק חושב על אותה ילדה יפה.

הילדה היפה, שבעיניה יש אושר
הילדה היפה שאיתה אני פותח כל בוקר
הילדה שנכנסה כה מהר אל חיי
הילדה שהאירה את עלטת לילותיי.

והיא לא עשתה כלום, והיא לא יודעת כלום,
ואולי אין בה דבר מלבד רגש עמום.
ואולי עדיף שלא תדע שאני עליה רק חושב,
ואולי רצוי שלא תדע שאותה אני אוהב.

ילדה יפה, רק תדעי שמילאת את לילותיי.
ילדה יפה, רק תזכרי שהבאת אור לתוך חיי.
ילדה יפה, תשמעי את קולי ממרחקים,
ילדה שלי, תהי שלי ולא אדע עצב לעולמים.

מתוך השקט לך קראתי כשהקולות סביב נדמו,
מתוך החושך לך קראתי שהאורות סביב כבו,
עוד מחכה לך שתבואי ותאירי את חיי,
עוד מחכה לך שתגיעי לך, מתוך חלומותיי.

ורק משפט לחשתי שהבטתי בעינייך,
רק אמרתי כמה שטוב לי להיות קרוב אלייך,
וכמה שהייתי רוצה להשאר כך לתמיד,
וכמה שהייתי רוצה להיות לך היחיד.

וגם כשאותך אני ראיתי לבדך, בעלטה,
ורציתי את ידי להושיט ומשהו בי פגע,
הכאב שחדר כשראיתי את עצבות פנייך,
ואת נפשי הוא איכל כשראיתי שכבה האור בעינייך.

והילדה היפה שלי, שפיזרה אור על לילותיי,
לעולם לא תיאסף אל בין שתי זרועותיי.
כי דבר אחד הבנתי במבט חד לתוך לעיניה -
פעם גם אני הייתי האור שהאיר את לילותיה.