מתוך זכרון יש לי מרפסת של ציונות.
שבילים, נחילים, נהרות של דם מתוק שזורם מהרים
דם תינוקות, זקנים ואנשים אשמים ורגילים, הכל זורם תחת עיני
הדנות
גם אם ארק לתוך הזרם הוא יישאר סמיך
שני קילופים בדירה שכורה ברמת-גן
מרפסת, זוהמה, ורידים פתוחים וחדרי לב שדוחפים ודוחפים את כל
האהבה שלי לחיים
אני עולה על המעקה, חג, מועד ונופל,
- - - ---- -
חשבתי שהיה לי עוד משהו לאמר... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.