הסתכלתי על הטלוויזיה,אחוזת הלם ולא מאמינה שזה מה שקורה
כאן-לא נכון!! לא יכול להיות שזה קורה!! לא עכשיו! לא
כאן......
ואיך בדיוק? ומי עשה את זה? ולמה אני לא מסוגלת להאמין
לזה,אפילו שמשדרים את זה נונ-סטופ בטלוויזיה בשידור ישיר בכל
הערוצים???

ולמה הפה שלי פתוח ואני לא מצליחה לסגור אותו?

ישבתי על הספה הלבנה בחדר המשפחה,בבית היפה שלי,בעל הקירות
הצהובים והחלונות הכחולים,מסתכלת על הקופסה השחורה שהעבירה
עכשיו תיקשורת מעל ומעבר-לא יכלתי לסבול יותר את מה שהיא
העבירה-גם ככה אף פעם לא אהבתי אותה יותר מדי,אם מסתכלים עליה
יותר מדי חוטפים מיגרנה (אני לפחות) ונירדמים ממנה מהר מאוד,כי
היא מעייפת את העיניים....

אבל הפעם,זה היה משהו מיוחד.אף פעם לא התייחסתי כל כך למה שהיא
הביאה אלי,ומה שהיא אמרה וניסתה להעביר-מסר שגוי לגמרי,עולם
שכולם בו בלונדינים,עשירים,ללא בעיות ונראים כאילו יצאו ממגזין
אופנה עכשווי....
פתאום הקופסה השחורה הביאה ידיעה שחורה,יותר מכל דבר אחר...

אירוני,יותר מדי.לא יכלתי לעמוד בזה,אז העברתי לערוץ אחר.
לברוח מהמציאות למציאות המדומה,ומהר! ועכשיו!
אחת שתיים ו...שלוש!
הצלחתי לעבור לשם.התחלתי לחייך חיוך טיפשי,והרגשתי משהו בתוכי
מנסה לצאת מהגוף ונעלם-הגעתי לעולם השיטחי,שני מימדים,המימד
השלישי-העומק,פשוט לא קיים.
אני פשוט לא צריכה אותו כאן,אני מסתדרת מצוין עם כולם,ושום דבר
לא מדאיג אותי-טוב,אולי זה שמרוב דיבור ימתח לי השריר של
הלשון....
רגע....איפה אני?