מ.נ פלוריס / אילולי |
היד קולפת
מגננות החום
ותום השנים.
כגחלת בוהקת
מולהט החושך,
לווה ולובה
בנשיפות המילים.
רגל ליד
יד ועוד יד.
זרועות לפותות
כמצבטת פלדה.
כיד מנצח אל מול התזמורת:
"אילולי הייתי אני -אני...?"
נאלמת (ונעלמת)
לפני תום השאלה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|