|
כשאור אל עור
היד קולפת
מגננות החום
ותום השנים.
כגחלת בוהקת
מולהט החושך,
לווה ולובה
בנשיפות המילים.
רגל ליד
יד ועוד יד.
זרועות לפותות
כמצבטת פלדה.
כיד מנצח אל מול התזמורת:
"אילולי הייתי אני -אני...?"
נאלמת (ונעלמת)
לפני תום השאלה. |
|
|
כיתה, זה סלוגן.
סלוגן ילמד
איתנו מהיום.
בואו נאמר כולם
ביחד סלום
לסלוגן:
("שלום
סלוגן!")
טוב, סלוגן, אתה
יכול לסבת ליד
רעות.
("אוף, לא רוצה
לשבת ליד הילד
החדש... הוא
מתחכם...")
רעותי, מה
סמעתי? צאי
מהכיתה! תחכי לי
ליד המנהלת
ותחסבי טוב טוב
על מה שאמרת.
בוא מתוק, תשים
את הילקוט
סלך... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.